מזל גדי

קבוצת הכוכבים גדי היא אחת מקבוצות הכוכבים העתיקות ביותר שתועדה בכתובים ובתמונות שקדמו ל- 5000 לפנה’ס, סמל המזל: עז הים, פלנטה שליטה: סטורן,

סמל המזל: חיה מיסטית מוזרה, חציה התחתון דג וחציה העליון עז

סמל המזל: עז הים הוא חלק מסמלים עתיקים מאוד, בעולם העתיק חיות בעלות קרניים זכו להערצה גדולה בשל משמעות הקרניים (כוח ועצמה בכל הרבדים) כמו תמיד, הסמל מעניק לנו רמזים ראשונים על האנרגיה של מזל גדי,מה הסמל ומה מקור הסמל? עלפי המיתולוגיה הסמל מתחבר לדמותו של האל: פאן, האל פאן ברח מהמפלצת טייפון ותוך כדי בריחה נכנס למי הנילוס כדי להתחבא ממנה, חלקו התחתון שטבל במים הפך לדג וחלקו העליון נשאר עז.

עלפי מקורותינו, אותו עז-ים מקורו במנהג של הקרבת הקורבנות ביום כיפור, ביום כיפור לקחו שתי עיזים, אחד הוקרב בטהרה בבית המקדש ואחד נלקח לעזאזל, לקחת על עצמו את כל מה שניתן: כדי לגלות למדבר הרחוק והזרק ממרומי הצוק עד שחלקיו ואבריו התפרקו ונפלו למים מהם עלתה החיה המיסטית המוזרה: עז-הים

שני המיתוסים מעניקים לנו תמונה מעניינת, המיתוס הראשון של פאן, כיעור מרתק אך מוכשר בטירוף, לא אחת ספרו שמי שנתקל בפאן נכנס למצב של פאניקה (בשל כיעורו, למעשה מקור המושג פאניקה מגיע מפאן) אך מי שנחשף לניגונו הלך שבי אחריו. יכולת הנגינה של פאן ממגנטת ומפתה למעבר לגלות המותר והמוסר, לכשחצה את הגבול באחד ממסעי הפיתוי שלו, נתקל בטייפון, מפלצת המים האגדית, טייפון לא מרוצה מפאן שחדר למרחב האישי שלו ומתחיל לרדוף אותו, תוך המרדף ומטביע בו את חותמו (תרתי משמע) וכולא את החלק החייתי התחתון בזנב דג שמאלץ אותו לחיות במרחב זר לו ולגלות ממקום מוכר ואהוב עליו. הניגוד בין מראה עיניים שעונה למכנה משותף חברתי לבין כשרון מיוחד: הסוגיה של לא להימדד עלפי הקוד של המראה ובטחון ראשוני אלא עלפי יכולות וכישרונות ייחודים מהם ניתן לצור הגדרה ברורה של מי אני: אני מורכב מסך החלקים שמרכיבים אותי ומגדירים אותי, חשיבות למילה הגדרה, מגדר, מיתוג..

גרסה מיתולוגית אחרת: הגדי קשור לאאגיפן שסייע להרמס למצוא את מיתריו של זאוס שנקרעו על ידי טייפון, כדי להגיע למצוא את האבדה, אאגיפן מתחפש כדי שטייפון לא יזהה אותו, מתחפש לחצי דג וחצי עז וכשמוצא את המיתרים, מקבל את גמולו מזאוס בדמות מערכת כוכבים הנקראת על שמו: גדי. מתוך המיתולוגיה עולות הסוגיות של התחפושת שאנו זקוקים כדי להחביא את מי אנחנו באמת, כדי שלא יזהו אותנו אלא עלפי מה השגנו, הצורך למצוא משהו למען האל הגדול כדי לקבל הכרה מצד אחד ומצד שני משאב שיעניק לנו עוד מרכיב במי אנחנו (התוצאות, מקצועיות, כישרונות הופכים להיות חלק ממי שאנחנו) או מה החומות שאנו מציגים כדי להסתיר את הזהות הפנימית האמיתית, אך דרך זיהוי חומות אלה ניתן להשיל ולהתחבר לצרכים אמיתיים של הנפש.

המיתוס השני: פירוקה של דמות העז לשנים: טוב ורע, טוהר וחטא, שכר ועונש: מהות המונותיאיזם: מונותיאיזם המושתת על הפרדה בין קטבים מנוגדים : בסיפורנו, סיפור עז: חלק אחד בטהרה ובתום מוקרב במקום המוקדש ובזמן המקודש (ערב יום הכיפורים) בעוד החלק השני נשלח מעבר לחומות המקדש לאזור בו רגל אדם לא דרכה, עזאזל, עד היום מילה מתחברת לקללה נוראה שזורקת לעולם השדים (מתוארים לא אחת כעז/תיש, מוזמנים להציץ בקלף השטן) הסמלים מחברים אותנו לקדושה, טוהר, זמן ועת, הפרדה וחיבור לכור ההיתוך שכן מהרגע שנכנס מזל גדי הימים מתחילים להתארך וכמו שאמר הרבי מברסלב, זה לא שאנחנו מפחדים מהחושך כמו שאנחנו מפחדים מהאור.. דווקא שהאור מתחיל לחזור הימים מתקררים והאדמה קופאת: כשנכנס מזל גדי אנו פוגשים את החורף במלוא עוצמתו, אך בו זמנית באופן פרדוקסאלי, הימים מתחילים להתארך. למרות שעל פניו הקור מגיע לשיאים חדשים, מתחת לפני השטח הימים מתחילים להתארך ויגיעו לנקודת השוויון בתחילת השנה (בטלה) רמז מרתק לעובדה שיש חיים והתפתחות מתחת לפני הקרקע שלא תמיד אנו ערים לה.. במקביל: החורף, החושך והקור מכנסים את האדם בתוכו כדי למצוא בתוכו את החום וההכרה הפנימית, קור/חום חושך/אור..הניגודיות בין הקיץ והפירות הנראים לבין החורף והפירות הנסתרים.

אנקדוטה/נקודה נוספת למהות העז טמונה בסיפור העז.. רק העז יכולה לאפשר לראות כמה מרחב יש בקוף המחט.

מזל גדי מתחבר על פי המקורות לחודש טבת: טבת הוא סופי תיבות של “להט החרב המתהפכת” אותה חרב שנועדה לשמור על עץ החיים (שימור) ומצד שני הבריאה נוצרת מתוך המוות (חורף: מוות הנוצר מתחתיו חיים חדשים) וכאן רמז נוסף על העוצמה העצורה/אצורה בטבת, האותיות הנפרדות משמרות את עץ החיים, ורק לכשנוכל לצור חיבור בין האותיות (תוספת של אותיות חיבור) נקבל טובות..נוכל לבחור בחיים ממקום של אחדות ולא ממקום של הפרדה, וכאן נכנסים שוב למיתוס של החיה המיסטית: עז הים: הגדי והדגים, החיבור וההפרדה שיוצרים את האלוהות המלאה בעולם בו אנו חיים היום.

שליט המזל: סטורן
כיוון שאנו נמצאים בחורף החשוך והקר, צללים עולים ופרספקטיבה נמדדת ממקום הרבה יותר עמוק מהרגיל, ממקום זה מומלץ להתחיל לטפל בצילו של סטורן: הצל של סטורן הוא פחד, לא פחד טבעי, אינסטינקטיבי כמו של מארס (הלוחם השורד), אלא כל מה שנדרש לשרוד כדי לשרוד עם סטורן מדבר על פחד פתולוגי, מהלא ידוע..

מי הוא סטורן? סטורן באסטרולוגיה מסורתית נקרא ‘אדון הגורלות’ ‘שוער הזמן’ ‘המורה הקפדן’ מאתגר ומקשה היו מילים נרדפות לכל סוג של אינטראקציה עם סטורן, סיבה ומסובב היו הסברים למחיר שסטורן ‘גובה’ מעצם החיים עלי אדמות,
באסטרולוגיה מסורתית התייחסו לטבעותיו של סטורן כסמל למגבלות, לקשיים, סורגים וגבולות, לסטורן יוחסו תכונות של כאב, קור, גלות, ניכור, טחינה איטית, סיזיפוס ועוד… מכל כיוון סטורן נראה באותה צורה ויוחסה לו אותה חוויה: קושי ומגבלה
סטורן מייצג את רעיון המסע של החיים, ברובד רוחני, את המקום של מסע הנפש והגילום בלידה בחומר ובזמן, מכאן רעיון ההפרדה היוצרת כלים להבנה, זיהוי, גיבוש וביטוי מלא של הנפש.

ברבדים הפסיכולוגים המקום של הקושי עם החומר והזמן, קושי עם עקרון רצף או חשיבה לינארית המובילה מנקודה אחת לנקודה שניה ומכאן רעיון המסע.
סטורן במזל ובית ממקד את הבנת האנרגיה ומהותה, סיבות ותוצאות, הן ברובד הרוחני הגבוה ביותר של מסע הנפש, הן ברובד הקארמי : זיהוי הסיבות והתוצאות, המסע בחומר על ציר הזמן דרך מעבר מחומר לחומר, והן ברובד הפסיכולוגי: סטורן מיצג תהליך נפשי ובמקביל חוויה, אלה משקפים את הכאב והמגבלה, דרך משמעת אישית ותבנית שיוצרים נוצרת המודעות וההגשמה.
בכל אדם קיים דחף לשלמות, לתבנית שלמה ומשולמת, הדחף לשלמות מיוצג על ידי סטורן- אותה חוויה והתהליך של הגבלה, קושי וכאב הם פרי המאבק בין הערכיות החיצונית וממנה נולדת הערכיות הפנימית, דרך דומה מושך דומה ובמקביל מתוך הבנת הפרדוקס של הקיום דומה מושך שונה, ממקום זה נוצרת גרעיניות המושכת ומתנגדת ותוך כדי חוויה ותהליך נבנה האני הפנימי השלם.

למעשה מדובר במסע לגילוי האני הפנימי העמוק והמגובש.

סטורן עלפי המסורת מקבל התייחסות של המנודה, המוחרם, האחר והלא רצוי, המסורת מגדילה ועושה שמתייחסת לסטורן, מיקומו, מקומו,היבטיו ומעבריו כנקודות הנוגעות בעין רעה, קושי, כאב, רע, נזירות, בדידות, לא רצוי ולא אהוב בדיוק כמו סטורן במיתולוגיה שנודה והורחק מחוץ לזמן. מקומו ומיקומו ביחס למזל ובית מגדיר את האת תחום החיים ותחום ההתנסות בהם האדם חש: מוגבל, קשה, גורליות, תסכול, בדידות ומסע ארוך וסיזיפי להגשמה..ואם נוגעים ברעיון הסיזיפי הרי שרעיון סיזיפוס נבנה על הארכיטיפ הסטורני.
ברובד הפסיכולוגי הראשוני נדרש מאבק הנבנה על בסיס של הרחקה, בדידות, תסכול ומסע של מרכוז ובניה דרך סבלנות וחכמה, חינוך והנחיה פנימית לגיבוש האני הפנימי השלם. סטורן מאפשר דרך אילוץ, דרך התחושה של אי הבחירה לפגוש את ההזמנות לפרוץ מהמגבלות וההתניות האישיות, להתאמץ ולצור תבנית חדשה, לפתוח את המודעות מעבר לקיים, מעבר לבטוח ומעבר למה שמוכר וידוע. כמו ברובד הפסיכולוגי, שימוש בתחושה, בחוויה ובתהליך של האין ברירה ככלי לצמיחה, כך ברובד הרוחני, לכשאדם פוגש את המקום בו חש אין בחירה, גורליות, תסכול וקושי, נאלץ לצור מתוכו את הכוח לפריצת המחסומים הנפשיים בהם מעוגן ומכן פריחה וחירות נפשית ורוחנית.

כאמור סטורן מייצג את ה’התנגדות’ וממקום זה האדם מתופעל מרבדים תת הכרתיים של אשמה, השלכה וזריקת אחריות, חווית קושי, תסכול ופחד ומכאן נוצר הצורך בפתיחת התודעה המאפשרת להבין את ההשלכות, הצללים, הפחדים והקשיים, התסכולים ומעצורים הפנימיים: הרעיון העומד מאחורי החוויה והתהליך: לקיחת אחריות ופתיחת המודעות והתודעה.

זיהוי הצללים והפן ‘הרע’ והלא אפשרי מגיעים דרך המפגש עם סטורן ביחס למקום, מיקום והיבטים במפת הלידה: המפגש האנרגטי מדבר על המפגש עם הפן הפטריארכלי, עם המקום של הטוב והרע, הכן והלא, האלוהות והשטניות של החיים, ניתן לראות את הארכיטיפ הסטורני דרך קלף השטן, הפחדים הפטלים, המקומות בהם אנו ניזונים ומובלים מיצרים ראשונים של הישרדות המקבעת במוכר בישן והידוע הפנימי, המקום של האסור, הרע, הלא נכון…הצד המוצל של ההוויה