מזל אריה הוא החמישי בגלגל המזלות והראשון לסדרת אלמנטים חדשה, סדרת האלמנטים הראשונה: טלה-סרטן, מתמקדת ביחסים בין האדם לבין עצמו והסדרה השנייה: אריה-עקרב, מתמקדת ביחסים בין האדם לבין האחר. האריה פותח סדרת אלמנטים חדשה בה יוצאים מהידוע, המוכר והבטוח (סרטן-בית) לחוויה חדשה של אינטראקציה עם מה שנמצא מחוץ לגבולות האני.
מזל אריה מייצג את האש הקבועה, האש הראשונית של הטלה עוסקת בהישרדות, וברצון אינסטינקטיבי וקיומי, לעומת האש של האריה שעוסקת בנוכחות, בעוצמה קיימת המאירה ומשפיעה, אמנם זקוקה לחומר בעירה כדי להמשיך ולהשפיע אך בעלת רצון וכוח להיות בזכות מרכז פנימי חזק.
האש של הטלה מייצגת את הגיצים הראשונים מהם מתחילה האש להבנות, למעשה החיפוש אחרי זהות, לגיטימציה לקיום כשאנו מגיעים לאש האריה, האש כבר בנויה ומקרינה: יש כבר אגו בנוי, זהות בנויה, והאריה מקרין אותה לעולם כדי לבדוק אותה למול החברה ולקבל משוב, הכרה ומכאן אפשרות להתפתח הלאה.
סמל המזל: אריה, מלך החיות, המייצג את הכוח הזכר השולט, הריבון, הבלתי מעורער היושב בראש שרשרת המזון ושולט בממלכתו מכוח הווייתו. בשונה מחתולים אחרים וממלכים אחרים,האריות חיים בלהקה, עם קשרים חברתיים ברורים גם ברמה של מדרג כשכל פרט מודע למעמדו וגם ברמה של קשר והגנה ונאמנות משפחתית: למעשה מעבר לעקרון המונארכי קיים עקרון המשפחתיות המלווה את האריות ומאציל על שאר ממלכת החיות.
החוקים במשפחת האריות ברורים מאוד, קיים זכר יחיד שליט והרמון של נקבות המטופלות בגוריםשל אותו זכר, לכשהגורים מגיעים לבגרות מסולקים מהשבט כדי לא לאפשר מקום של איום על מקומו של הזכר הבלעדי. נושא שימור השבט ובטחונו ניכר לא רק בחוקים של מדרג ומעמד אלא גם באקונומיות של השבט ביחס לתרומת הפרטים ניכר לכשנקבה מפסיקה להיות פורה, או מאבדת את יכולת צייד היא מסולקת מהשבט וכנ’ל לגבי המלך האריה באם איבד מכוחו מידית יסולק או יאותגר על ידי זכר צעיר שינסה לרשץ את מקומו.
הזכר השליט הוא טריטוריאלי, מנהיג במהותו, מודע לכוחו ועוצמתו ומשמר את המרחב הבטוח לו על ידי סט של חוקים שמעצמים את מקומו ומיקומו פיזית, טריטוריאלית ובעיקר גנטית.
גלופת המזל: רעמת האריה המייצגת את “כתרו” כמלך החיות, הסבר אחר מבנה הלב כולל אבי העורקים “איזור, השליטה של מזל אריה, הסבר אחר טוען שהגלופה היא צורת הנחש הקדמון “serpent power” ומכאן נכנסים לשפע של מיתוסים החל מהנחש מקור הכוח והידע (מעורר למגע עם עץ הדעת), נחש נחושתן (כוח הריפוי המחבר למזל הקבוע הבא: עקרב) וכלה באנרגית הקונדליני (כוח החיים) כוח היצירה החיים עצמם. הצורה כמו גביע הפוך, כוח החיים בביטויו על הפלנטה, תרגום נוסף מתייחס לצורת הרחם שהגלופה מייצגת ומכאן עצמה ויצירה.
סימבוליות: הסרטן מייצג את השלב של הילדות המאוד מאוד מוקדמת, שלב של יצירת דפוסים רגשיים, תבניות התנהגות והתנהלות אישיות, הבית והמשפחה הם המודל החיקוי והאימוץ כשהמעבר לאריה מציין את השלב בו אנו חשים בטוחים במי אנחנו ויוצאים החוצה לבדוק , לקבל משוב, הכרה ואהבה
אנרגיית האריה לוקחת אותנו החוצה מהידוע, המוכר והבטוח לחוויה חדשה המהולה בהנאה, גילוי, שמחה, יצירה ומפגש עם הילד הפנימי ממנו נבנה האב וממנו נבנה הבורא היוצר האמיתי והאותנטי.
בפאזה הראשונה של האריה אנו פועלים כילדים מצפים למשוב והכרה ומונעים מרעב לאהבה, פאזה שנייה אנו מגלים את הקסם של האהבה ופועלים ממקום של התניה כששלב שלישי הוא הגילוי, הראיה והמודעות מביאים אותנו לפתח את הצופה הפנימי המונע מכוח הבנה של אש החיים ולא מרעב לחומר הבעירה של האש.
מיתולוגיה והיסטוריה: אבי האלים במיתולוגיה היה זאוס (יוון)או אפולו (רומי), אבי האלים, ראשון לאלים, סמל לבריאה, עוצמה, כוח, יצירה, עוצמה, חכמה ואמת.
בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לכוח וגבורה, האריה מוכתר כמלך החיות ומכאן דמותו הופכת לסמל של בתי מלוכה, דגלי מדינות, דמותו נחצבת, מוטבעת, מפוסלת ומצוירת על שערי ניצחון, וזאת מבלי לשכוח את דמותו כסמל לגיבור, מנהיג ומנצח במיתוסים ואגדות.
גיבורים כמו אדיפוס, אוריון, שמשון, או הרקולס הושוו לאריה בכוחם, אומץ לבם ועוצמתם נמדדה ביחס למאבקם באריה.
המשימה הראשונה שהוטלה על הרקולס הייתה להשמיד את האריה מנמאה, אריה מפלצתי שזרע הרס והרג בכל מקום, עורו היה חסין לחיצים, סכינים או כל אמצעי לחימה שהיו מוכרים, הרקולס הצליח להכריע את האריה אחר מאבק איתנים חנק אותו, פשט את עורו של האריה ועור זה היווה מגן להרקולס בהמשך מסעותיו ומשימותיו, מיותר לציין את התכונות שמיוחסות לאריה ברמה של כוח, עוז, עצמה והגנה שרק משהו ממנו יכול לגרום לו נזק.
הסיפור המקביל מהמקורות הוא סיפורו של שמשון, החל מהמיתוס של בן אלוהים : אמו של שמשון מתארת “ותאמר …… איש האלהים בא אלי..” בדיוק כמו זאוס אבי האלים שהיה אביו של הרקולס, כמו הרקולס שהכריע את האריה בידיים חשופות וללא נשק, כך גם שמשון “… ומאומה אין בידו”
גם הסיפורים של שני הגיבורים עם נשים דומים להפליא: הרקולס הגיבור בא אל הנסיכה אומפלה, ובחברתה אבד אונו. הוא ישב ליד מנורהאורגים ויתד הטווים ואחז בהם, עד שלפתע התעורר מאובדן-חושים, זרק אתהכלים המסמלים “נשיות” וחזר לאונו ולחיי הגבורה שלו. ושמשון האהובה, שבגללה אבד לו אונו, עד שהתעורר “….. ויסע את היתד, הארג והמסכת…” המוטיב המרכזי של אנשי השמש יש לא יכול להם, לא בנשק, או כוח מחד ומאידך בחכמה ובערמה, עד שבאה אישה מרקע אחר לחלוטין (דלי: ציר אריה דלי הוא שמשון ודלילה) אשר בתככיה הפילה אותו בפח והניחה את ראשו ביד רוצחיו.
ואם הוזכר ענין החניכה של החצי אל/חצי אדם (הרקולס ושמשון .. ) כך גם גיבורים נוספים שעברו חניכה של מפגש עם אריה והיכולת לשסע אותו פתח ערוץ למפגש עם האישה המשמעותיות בחייהם
פיליוס – שחנק אריה בטרם זכה לבעול את ציקנוס. אדיפוס – שהרג ספינקס דמוית-אריה בטרם נשא את יוקסטה. אוריון – בטרם זכה בידה של מרופה. בלרופון – הרג את הכימרה בעלת ראש אריה, בטרם זכה לשאת פילינואהאדמתוס – הרג אריה בטרם זכה לשאת את אלקסטוס. והאביר שרצה לזכות ביד בתו של אדרסתוס חייב היה להכניע אריה.
ודמות נוספת שייחלה להגיע אל השמש: איקרוס , כמה נקודות חשובות להבנת עקרון השמש כאגו ומכאן כמה קצרה הדרך להיות מועשר או להשרף מאור השמש.
במקורות: משפט ראשון שעלה בי , “אריה ישאג מי לא יירא” – אריה לא רק כמיתוס המשקף את האל הבורא, ריבון ובעל כוח ועוצמה, אלא אריה הוא ראשי תיבותאלול ראש השנה יום הכיפורים הושענא רבא. חגים אלה הם התחלת השנה, מחזור חדש של בריאה ולא בכדי אותן אתיות יוצרות את המילה ראיה: היכולת להיפתח למודעות ולראיה של אמת, איזהו חכם הרואה את הנולד.
במקורות חודש זה נקרא אב, יש המתרגמים שמקור השם מאכדית: אבו, משמע קנים, זמן אב הוא זמן קציר הקנים. בבבלית עתיקה השם אב פירושו אש, וחודש זה כונה בשם זה בשל החום הרב המאפיין אותו.
בתנ”ך האריה מוזכר אין סוף פעמים ולא רק כאריה אלא גם כלביא, ליש, שחל, כפיר ועוד.. אחד המקומות המעניינים בהם מוזכר האריה בפרשץ בלעם, בא לקלל ויצא מברך:”הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב..” ” כי מראש צורים אראנו…יזל מים מדליו..כרע שכב כארי מי יקימנו” “.. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” בשלושת הברכות, דגש על מרכזיות ובדוד כמו אריה/שמש, מוטיב הראיה, ציר אריה דלי, ומוטיב התחיה מחדש..
האריה מככב כמיתוס, בין אם תיאור כוחו של האל או של אדם (שמשון, דניאל..)
דמות האריה במעשה המרכבה (יחזקאל).
ברכת יעקב ליהודה: ” יהודה, אתה יודוך אחיך–ידך, בערף איביך; ישתחוו לך, בני אביך. גור אריה יהודה, מטרף בני עלית; כרע רבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו…” (בראשית)
חודש אב מציין טרגדיות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, החל מחטא העגל, דרך סיפור המרגלים ועד חורבן בתי המקדש, לפי המקורות חודש זה אומר היה להיות זמן הכניסה לארץ ישראל והתחלת השנה אך היפוך הזמן טען חודש זה באסונות מחד ובפוטנציאל להתחלה חדשה לכשתתקיים גאולת הלב (מזל אריה:לב) ולכן נוהגים לצרף לשם אב, מנחם: מנחם אב. אב: האותיות הראשות של האלף בית, סמל להתחלה חדשה מתוך חרבן הישן וגאולת הלב.
אגדות אריה המככב באגדות ילדים, מוטיב הגיבור היוצא למסע של חניכה, לגילוי האני (אריה/שמש) מימוש איכות/פוטנציאל המלכות: מאנטי גיבור לגיבור אמיתי..לדוגמא: מאריה בקוסם מארץ עוץ,סימבה מלך האריות, אסלן מנרנייה ועוד..
שליט המזל: שמש, מרכזיות השמש במערכת מסמל את העוצמה, הארה, למעשה הוא הכוח העליון המאפשר חיים.
אסטרונומית: שמש הוא כוכב הנמצא במרכז מערכת השמש שלנו, סביב השמש נעים כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסים (מגדר חדש), אסטרואידים ואבק כוכבי במסלול קבוע בשל כוח המשיכה של השמש, במקביל לכוח המשיכה קיים כוח ההדיפה של הקרינה ומכאן אנו מזהים את גלופת השמש (הרחבה בהמשך)
השמש מורכבת משני חלקים: החלק הפנימי: הליבה והחלק החיצוני: חלק זה מורכב מפוטו-ספירה, כרומו-ספירה ועטרת השמש.
כדי לקבל מושג ראשוני על העוצמה של השמש , ניתן להשוות למה שאנו מכירים: כדור הארץ, גודל השמש ביחס לכדור הארץ הוא כמו גודל של כדורגל למול ראש סיכה זעיר, מאסה של השמש הוא 99.97 אחוז מכל החומר שמסתובב סביבה, מיותר לציין את היחס לכדור המהווה חלקי אחוז מזעריים… מכאן לא פלא שלאורך ההיסטוריה האנושית השמש כל כך סקרן וריתק את בני האנוש, השמש מסמל חיים, עוצמה וכוח.
גלופת השמש: עיגול ובמרכזו נקודה,סמל זה משקף הגרעין האישיותי הפנימי של האדם בעוד העיגול החיצוני משקף את העולם החיצוני וקליפות החיצוניות של האדם. הסבר אחר גורס שהנקודה הפנימית היא המקור והעיגול הוא השוליים וסמל זה למעשה משקף את הבריאה: אלוהות ושכינה, ובחיי האדם היחסים בין הנפש לגוף על כל זוויותיו. הסבר אחר שם דגש על הנקודה כמקור ממנו הכול נוצר והעיגול הוא התהליך אותו יש לחוות כדי לאפשר לניצוץ הראשון קיום, וכאן פאזות הקיום נוגעות ברעיון: אין חדש תחת השמש למול יש חדש מעל השמש..ובמקביל דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך או כל רעיון האור, מקור האור, החזר האור/צמצום.
הסבר אחר מתעמק יותר בנקודה כפוטנציאל והעיגול הוא ביטוי אותו פוטנציאל. מכל ההסברים אנו מגיעים לרעיון שהשמש הוא בעל התפקיד הראשי בתסריט (על כל מימדיו ורבדיו) השמש מסמל את מקור האור הראשוני, הבורא והיוצר, בגרעין זה טמון כל הפוטנציאל הבא לידי ביטוי דרך תהליכים במימדים וברבדים שונים.
שמש מסמל את לב מערכת השמש וכך גם בגוף הדם, שמש מסמל את הלב.
מיתולוגיה: אל השמש בתרבויות ודתות עתיקות היה הבורא, העצמתי, הכול יכול ולאורך ההיסטוריה והמיתולוגיה של כל התרביות והעמים אנו מוצאים תעוד להאדרה השמש למקום אל: בלטינית נקרא: סול, ביוון נקרא: הליוס, במצרים: רא, בפרס : מתירה, באכדיה: שמש, ברומא: אפולו, אם נמשיך לסקור את המיתולוגיה וההיסטוריה , אל השמששל האינקה: אינטי, ושל האצטקים: טונטי,בטיבט: קואן-גא- מגוקאן, הרשימה ארוכה מאוד..כל תרבות עם הטכסים, החגיגיות, הקרבנות והתפילות האופייניות, שמות אלים אמנם שונים אך העצמה וההאדרה דומה ..השמש הוא אל המאפשר חיים, בעל עוצמה, כוח, מרכזיות, בורא ומעל לכל.
אסטרולוגית השמש הוא מרכז ההורוסקופ, השמש משקף ומסמל את הגרעין המרכזי של האדם בין אם אגו, אישיות או נפש האדם. שמש מסמל את הערכים הבסיסים של האדם, אותו גרעין פנימי שיודע מי הוא ומה הוא תוך כדי רצון להאיר ולצור כדי להותיר חותם ולאפשר חיים ועל ידי כך להגשים עצמו כישות אינדיבידואלית.
שמש מרכז המערכת מסמל בגיל צעיר את הילד הפנימי, את האגו הנבנה מתוך הילדות לבגרות, במקביל שמש מסמל את מערכת היחסים שיש לאדם עם אביו שכן אביו מהווה את מרכז היקום עד בגרותו, הוא המקור והיוצר, ממנו הילד מקבל משוב, אישור, הכרה ואהבה ועל סמך אלה גודל למקור אור משל עצמו וזקוק להעביר הלאה, מכאן למעשה הצורך היצירתי מתחבר לאותו צורך ראשוני של הותרת חותם דרך הגרעין הפנימי העמוק ביותר (גנטיקה) וכאן מתחברים לאריה/בית 5/שמש : ילדים.
שמש במפה מייצג את הדרייב של האישיות, דפוסי התנהגות, פעילות מועדפת, הדרך בה האדם מציג עצמו למול העולם. המזל בו מצוי שמש מתאר את הגוונים של האופי הבסיסי: בכל מזל השמש מייצג את השאיפה, כמיהה והדרך בה האדם מייצג עצמו, מתנות , יכולות והדרך לעצמאות ואינדיבידואליזם.
הבית בו מצוי השמש מייצג ומתאר את האזור בחיים בו נוצר הפוקוס והעוגן ממנו נובע האדם.
שמש מקור החיים , חייב להאיר, שמש מגדיר את הצרכים והרצונות, בעזרת שמש ניתן לגעת במקומות של הנפש והלב, כאן ועכשיו.
אך מעבר לכל ההיבטים והדפוסים : שמש מחבר אותנו לאני העמוק ביותר, מרכז המערכת!!
חיבור לרצון ועוצמה, כוח ושליטה: למלכות הפנימית.
שמש מחבר ליכולת להיות אדון לחיינו, להיות מרכזיים ולהקרין מאורנו, שמש הוא מקור אור ונדיבות, מודעות, כריזמה, כבוד, עקרונות, ערכים וצדק.
שמש מדבר על הצהרת האני: קיימים שלושה שלבים בהתפתחות העיקרון הסולרי של האדם, אותם שלבים מאפיינים את כל האנרגיות/ארכיטיפים, אך בעיקר ניתן להבחין בשלבים בכל הנוגע למהות שמש.
שלב ראשון הוא השלב הנאיבי והראשוני, כשלמעשה האדם יותר מחובר לעקרון הירחי, האדם נמצא תחת מגבלות הדפוסים הראשונים והקיומיים, תחת רובד ההישרדות.
השלב השני הוא שלב בו שמש מתחיל להאיר/להעיר, לכשהאדם לומד את מערכת היחסים בין שמש וירח, כשנוצרת הבנה מעבר לדחפים , דפוסים ואלמנטים הישרדותיים, שלב זה אדם מגלה את המרכזיות, את האגו, אך עדיין מצוי במקום של טוב ורע, עדיין מצוי במקום של הדחקה, הכחשה ופחד ממשה שלא יושב ביחס ישיר למקום שהאגו מסוגל להתמודד עם.
השלב השלישי והאחרון, אנו רואים חיבור חזק לשמש אחרי חזרתו של סטורן (עקרון המעגליות, מרכז ומעגל חיצוני, מרכז המעגל/העגול: פנימה החוצה וחוצה פנימה) אדם נוטש את מרכזיות האגו ומסוגל להכיל ולהבין את עולמו הפנימי ואת העולם חיצוני על חוקיו ויסודותיו (סודותיו).