אסטרולוגיה שפה עתיקה מאוד, שפה שעובדת לפי סמלים. המילה אסטרו ביוונית משמעותה ‘כוכב’ ולוגוס ‘מילה’ (שפת הכוכבים). אסטרולוגיה מתבססת על החוק העתיק ”as above,so below” חוק המיקרו והמאקרו, דגם גדול (כוכבים) משקף דגם קטן (אדם) ודרך לימוד הדגם הגדול (כוכבים) ניתן ללמוד על הדגם הקטן (אדם), ההשפעות והיחסיות.
השמש, הירח והפלנטות (כוכבי לכת) נעים/פועלים בתנועה מסוימת. אסטרולוגיה מסבירה את התנועה וההשפעה על דפוסי ההתנהגות של האדם. החיבור והסינתזה של גרמי שמים, מזלות והיחסיות בניהם נותנת לנו את התצריף האנרגטי (מטריקס) המשקף את האיכויות האנרגטיות בפורטרט אסטרולוגי המתאר את הבלו פרינט לפוטנציאל האדם.
השפה האסטרולוגית היא שפה מתפתחת ובמקום מסוים מזכירה את העברית, שפה עתיקה שמקורה עתיק כימי הבריאה והוחייתה מחדש בימינו (תחילת החייאת השפה העברית במאה ה- 19) כך גם אסטרולוגיה שפה עתיקה שמקורותיה עתיקים כימי הבריאה והוחייתה מחדש בפעם האחרונה מהמאה ה-19 ומאז למעשה צומחת, גודלת ומתפתחת ביחס לידע המתגלה בזמן זה (מעבורת חלל, לוויינים, טלסקופ בחלל ועוד..)
כיוון שהשפה האסטרולוגית מדברת על הקשרים בין האדם לבין הכדור (כדור הארץ) והשפעות כוכביות, למעשה ניתן לזהות תיעוד למסע החיפוש של האדם אחרי כוח עליון, הנחיה מלמעלה, תופעות טבע, מחזורים (עונות השנה). עדויות לאסטרולוגיה מצויות בתחילת ההיסטוריה המתועדת של האדם. עדות ראשונית מצויה ב-30,000 לפני הספירה,בתקופה הקדומה זו הקריבו קורבנות של בעלי חיים, העצמות סודרו ביחס למחזורי הירח. תיעוד שקרוב יותר לזמננו בתקופה של 14,000 לפני הספירה ציורי מערות בדרום צרפת שתואמים את המחזורים של הירח.
בבבל הקדומה ניתן לראות תיעוד מלא של כוכבים, פלנטות וחיזוי העתיד לפני 2,000 לפני הספירה, באותה תקופה ניתן למצוא תיעוד גם במצרים העתיקה, שימוש בכוכבים, כנ’ל לגבי הודו וסין הקדומה, אך האסטרולוגיה כפי שאנו מכירים היום מתחילה למעשה מבבל העתיקה.
תיעוד חשוב של אסטרולוגיה ומשמעות המצוי ביוון העתיקה, מצרים, פרס, הודו, כל אזור המזרח – ערש התרבות האירופית והעברית.
נקודת מפתח מצויה בהפרדה בין האסטרולוגיה המזרחית לאסטרולוגיה המערבית כפי שאנו מכירים היום, שנת 400 לספירה כשהתפתחות וגילוי השפה האסטרולוגית חל 1000 שנים אחר כך והתחדשות בשנים המאוחרות של המאה ה-19 לתוך המאה העשרים.
במקביל ניתן למצוא תיעוד רחב באסטרולוגיה סינית שהיום בעיקר מוכרת כפנג שוואי, אסטרולוגיה של האינדיאנים באמריקה: מאיה ואצטקים כשהיום ידועה כאסטרולוגיה קוסמולוגית ואסטרולוגיה הודית שנקראת אסטרולוגיה וודית.
עד לפני 2000 שנה לא היה הבדל בין אסטרולוגיה ואסטרונומיה, אחת הזינה את השנייה ושתיהן נבנו על סמך איסוף ועיבוד נתונים.. עד המאה ה- 17 אסטרולוגיה ואסטרונומיה היו מחוברות במהותן ולא ניתן היה להפריד תורה זאת מזאת. אסטרונומיה יותר התייחסה למתמטיקה ואסטרולוגיה יותר לפילוסופיה. ככל שנוצר מרחק בין זווית החיבור של מתמטיקה ופילוסופיה, כך התרחב המרחק והפער בין לבין ונוצרו למעשה שתי שפות שונות לחלוטין.
ניתן לשער שדרך צפייה בכוכבים (אסטרונומיה) וחישוב תנועת הכוכבים, חישבו בזמנים קדומים את החיים. היה קשר ישיר בין שמים ואדמה, למעשה דרך צפייה בכוכבים ניתן היה ליצור את לוח השנה, ולוח השנה היווה שעון לניהול חיים תקין ובריא, לקשר של אנשים לחיים, לעבודת אדמה, לטקסים דתיים ועוד.. ניתן היה לחשב מתי תהיינה שנים גשומות, שיטפונות, בצורת, קשיים, מלחמות, מתי לזרוע ומתי לקצור.
גם בתקופות שאדם טרם למד לעבוד את האדמה, מחזורי הירח היו כמו שעון, כפי שצוין קודם, ניתן לזהות בסידורי עצמות בעלי חיים את מחזורי הירח, בתקופה בה התחילה להתפתח התרבות ואנשים למדו את סודות החקלאות ועבודת האדמה, הכוכבים היוו מקור לא אכזב לזיהוי רוח הזמן.
לדוגמה הכוכב סיריוס שזורח בסוף יולי תמיד התקשר להצפות הנילוס וסימן חשוב גם לעבודת האדמה וגם לטקסים הדתיים, ואם מדברים על מצרים וכוכב סיריוס, הרי שניתן לזהות את מבנה הפירמידות בגיזה בדיוק לפי דגם קבוצת כוכבים אוריון שסיריוס אחד מהכוכבים המרכיבים קונסטלציה זאת.
גרמי השמים, שמש, ירח ופלנטות נתנו אפשרות לזהות דפוסים קבועים שלא רק מופיעים בשמים אלא גם בחיים כאן על האדמה. תנועת השמש ועונות השנה, מעגלי הירח: מולד הירח, מילואו וגוויעת הירח סמלו את הלידה והמוות, מחזורי הירח היו כמו שעון, עד היום אנו מודדים את החודש דרך תנועת הירח ואת השנה דרך תנועת השמש.
כולנו מכוונים את החיים לפי השעון ומקורו במחזורי השמש והירח, גם היום אנו בודקים את המחזורים ומה שאנו מכנים יום הולדת, הוא בדיוק מצב שהשמש נמצא באותה נקודה בשמים ומסיים מעגל שלם. שעה בשעון, יום, לילה, מה צריך לעשות תמיד עומד ביחס לזמן וגרמיה שמים מסמלים לנו את הזמן. במקורות שלנו טקסים של מולד הלבנה, או חגים בכלל התבססו על היחסיות בין הירח לשמש: למשל: פורים בירח מלא של חודש אדר, פסח תמיד בירח מלא של חודש ניסן. או ראש השנה תמיד במולד הירח של תשרי.
ממצאים ארכיאולוגיים קדומים ביותר מצויים ברחבי בעולם ומצביעים על שימוש נרחב באסטרולוגיה לאורך ההיסטוריה האנושית, היסטוריה מראה לנו את תקופות של שגשוג השפה האסטרולוגית ותקופות של שפל, ככל שנכנסים לזמנים המודרנים למעשה השפה האסטרולוגית נפתחת ומקבלת ממדים נוספים למה שהייתה בעבר.
האסטרולוגיה נחשבת לאם המדעים ומתוכה צמחו והתפתחו המדעים המודרניים, דמויות מפתח שעסקו באסטרולוגיה: אריסטו, קפלר, קופרניקוס, גלילאו, פיתוגורס, היפוקרטס,ובזמנים המודרנים יותר: ניוטון, קרל יונג..
ממחקרי עבר נתגלה הקשר בין אופי האדם לבין מערכת הכוכבים שהייתה פעילה בעת הלידה.
באסטרולוגיה קיימות כמה גישות שונות : הגישה הקלסית, המסורתית הטוענת שלכוכבים יש השפעה וכוח על הנעשה על הכדור ומהלך הכוכבים הוא שמכתיב את חייו של האדם.
הגישה הסימבולית רואה את האסטרולוגיה כשפה של סמלים המסמלים תהליכים קוסמים, גישה זאת מסונכרנת עם הגישה של המקורות /קבלה.
הגישה הפסיכולוגית הטוענת שכוכבים מסמלים דחפים, רצונות וצרכים.
הגישה ההוליסטית טוענת שהיקום הוא אחד וכל מערכת מכילה מערכות קטנות התואמות לה (מבנה מערכת שמש זהה למבנה אטום..) יחסי הגומלין בין הקוסמוס והאדם כונו על ידי קרל יונג : סינכרוניזציה, שילוב עולם פנימי ועולם חיצוני והזנה הדדית בין לבין, האדם פועל ומופעל בו זמנית.
והגישה המדעית העוסקת בהשפעות דרך הבנת אלקרומגנטיקה, גלים, ביוכימיה ועוד..
על פי המקורות אברהם אבינו היה האסטרולוג הראשון ומחבר ספר היצירה (אחד מספרי המפתח בקבלה) חלק גדול מהספר מתאר את מבנה הבריאה, המטרה של הבריאה ודרך הפעולה של ‘המכונה’ הנקראת בריאה.. יחס היהדות לאסטרולוגיה ”השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד רקיע..” חוקיות כוכבים משקפת תכנת על של הבריאה.. וכאן ניתן למצוא שפע של חומרים בתורה,בקבלה ובספרים חיצונים.
שמות המזלות נקראו על שם קבוצות כוכבים שנראו כבעלי חיים, בני אדם או ‘כלים’ שהיו מקובלים בעת העתיקה: טלה למשל או בתולה ומאזנים ..
קבוצות הכוכבים ‘ממקומות’ ב’סרט’ המקיף את הכדור כשהשמש נע על הסרט כול חודש עובר מקבוצה לקבוצה, מעבר השמש מקבוצה לקבוצה מדבר על החלפת המזל, לעומת החודש על פי היהדות שעובד על פי היחסיות בין שמש וירח (חיבור ותיאום מעגלי שמש וירח דרך עיבור השנים) לכן תמיד החודש מתחיל שהירח חולף למזל העוקב אחרי השמש.