בעקבות הירח המלא
בעקבות הירח המלא: מהצונמי הרגשי אל עמוד השדרה הפנימי
הירח המלא בגדי הציף ועורר לא מעט זיכרונות ישנים ורדומים. אלו זיכרונות שהתאמצנו כל כך, לאורך שנים, לשכוח, להרדים, להעלים, להתעלם ולהדחיק עמוק עמוק בפנים. והנה, ברגע אחד הירח המלא הגיע בעוצמה ענקית, כמו צונמי אדיר שלא חוסך דבר. כל מה שהיה סגור, נעול וחתום בתוכנו נפתח ונפרץ בבת אחת. הגלים הללו היכו בנו בכל הכוח שמבלי שמנגנוני ההישרדות הרגילים שלנו יכלו לעצור אותם או להגן עלינו, נותרנו חשופים לחלוטין מול הגלים
המפגש הראשוני: פצעי הילדות מציפים את השטח
כשאנו מוצפים בצורה עוצמתית אנו מרגישים שאין לנו במה לאחוז, או במה להחזיק או איפה להניח את הראש. ההיסחפות בתוך המערבולת הזו עלולה להוביל אותנו למקומות לא פשוטים, אפלים ומורכבים.
אחד המקומות הראשוניים, הבסיסיים ביותר שעולים ומציפים אותנו בתוך הסערה הזאת, היא מערכת היחסים המורכבת שלנו עם ההורים שלנו. הנושא הזה, של פצעי הילדות המוקדמים, מגיע כעת בעוצמה אחרת לגמרי. זו עוצמה מטלטלת שיכולה להוביל בקלות לדמעות, למחנק רגשי עמוק ולידיעה פנימית מכאיבה ומנמיכה שאנו לא באמת ראויים. ההרגשה הזו מעלה שאלות נוקבות כמו אם באמת היינו ראויים לאהבה, איך זה שצריך לעבוד כל כך קשה, להילחם ולהתאמץ למען מה שאמור להיות טבעי, מובן מאליו
החוזה הנשמתי: להפסיק להאשים, להתחיל להגיב
זה הזמן לעצור, לנשום בתוך הגלים, ולראות שההורים שלנו עשו את הטוב ביותר שהם ידעו ויכלו לעשות באותם ימים, עם הכלים שהיו להם. ועדיין אכזבו אותנו פעם אחר פעם.
ממקום זה עומדות בפנינו שתי אפשרויות: אנו יכולים להמשיך להיאחז באכזבה הזו, להחזיק בהאשמה קורבנית או בכאב הנובע מפצעי הילדות המוקדמת או, לחלופין, אנו יכולים לבחור להבין שההורים היו שם עבורנו פיזית כמה שיכלו, בגבולות היכולת המוגבלת שלהם.
הירח המלא הנוכחי הביא עימו אל פני השטח את כל המטענים הכבדים של כל מה שהם לא יכלו להעניק לנו ברמה הרגשית, את חוסר היכולת שלהם להעניק, להכיל, להקשיב או לתת תוקף ל צרכים הרגשיים שלנו. מכאן בדיוק הגיחו והתעוררו מחדש החסרים והחסכים הישנים, ואיתם הניסיון הנואש והבלתי פוסק שלנו למצוא בחוץ את מה שימלא את הבורות והריקנות שנפערו בתוכנו.
זה בדיוק הזמן להבין שאמנם חוונו והרגשנו את הכאב הזה במלואו, אך בסופו של דבר מדובר במסע עמוק של חוזה נשמתי שבחרנו בו עוד לפני שהגענו לכאן. לכן, כל מה שחשוב כעת, ברגע ההווה, זה לא מה שקרה לנו בעבר אלא איך אנו בוחרים להגיב לגלים הללו שמכים בנו כעת
אשליית החצי השני: הריפוי נמצא רק בפנים
חלק בלתי נפרד מהצונמי הרגשי הזה הביא עימו גם את הציפייה הישנה, הילדותית, שמישהו אחר יבוא מבחוץ וימלא את המקום שכל כך חסר לנו וכל כך בודד לנו. זה קורה במיוחד בגלל שחברה ותרבות שלמה לימדו אותנו, מגיל צעיר מאד, שבלעדי אותו מישהו או מישהי (בן או בת זוג) אנו פגומים, חסרים, או רק חצי בן אדם מתוך גישה תרבותית שבלעדך אני חצי בן אדם
עכשיו זה הזמן להתעורר ולהבין שאי אפשר באמת לברוח מכאב פנימי על ידי גורם חיצוני. אין שום טעם לצפות שמישהו אחר ייקח במקומנו את הכאב שלנו, או יצליח למלא באופן קסום את החסרים והחסכים העמוקים שלנו. הריפוי האמיתי לא קורה דרך אינטראקציה חיצונית; הוא מתרחש רק כשאנו מוכנים להיות אמיצים מספיק לעמוד לבד, להרגיש ולחוות את הכאב בלי מסכות ובלי הגנות. רק מתוך המוכנות הזו לשהות בכאב … הריפוי האמיתי מתחיל.
מלכודת הריצוי: לבנות מחדש את עמוד השדרה
אי אפשר לברוח מהגלים שמציפים את הנפש. לעיתים, מתוך פחד מהמפגש עם המים הסוערים, נמצא את עצמנו רצים במהירות מטורפת בניסיון להספיק עוד משהו. אנו מעמיסים על עצמנו משימות, מטלות ועבודה קשה שתיקחנה את כל תשומת הלב שלנו ותעסיק את המחשבות שלנו. אבל הגלים בכל זאת באים, הם לא עוצרים, ואנו מרגישים את הכל בעוצמה יוצאת דופן שאי אפשר להתעלם ממנה.
הגל הנוסף שמגיע עם הירח המלא הזה קשור בהיעדר כבוד עצמי. המנגנון האוטומטי של הרדמת הכאב, בשילוב עם הפעלת מנגנון הריצוי הבלתי פוסק כלפי חוץ, גורם לנו להתכווץ, להיעלם, להקטין את עצמנו ולאבד את הכבוד הבסיסי שלנו כבני אדם.
זה בדיוק הזמן להיזכר שלכל אחד ואחת מאיתנו יש עמוד שדרה פנימי יציב, שאנו ורק אנו אחראים עליו ועל התחזוקה שלו. אנו בונים ומחזקים את עמוד השדרה הזה באמצעות ההבנה העמוקה שזאת זכות מולדת שלנו לעמוד איתנים, יציבים ונוכחים בעולם הזה, מבלי להתנצל על קיומנו.
האמת מול השקר: מושלמים בשברינו וראויים מעצם קיומנו
אחת העוצמות המכאיבות שמגיעות עם הגלים הגדולים הללו היא תחושת השקר הפנימית שאומרת לנו שאנו לא ראויים. זו אותה תחושה מוכרת , בדיוק כפי שהרגשנו בעבר שלא היינו ראויים לאהבת הורים, לאהבה של בן או בת זוג, לאהבה של הילדים שלנו, או אפילו לאהבה עצמית פשוטה. הגל הזה, של לא ראויים, מגיע עם קצוות חדים שחודרים עמוק מאוד פנימה אל תוך הנפש והנשמה.
ודווקא עכשיו, ברגע המשבר, זה הזמן להיזכר באמת הגדולה: אנו ראויים רק מעצם היותנו פה, מעצם נשימתנו בעולם. ושוב, האחריות לזכור זאת היא עלינו בלבד.
זה הזמן להתחיל להכיר במה שקורה באמת בתוכנו, ומכאן לעשות צעדים ממשיים למען החיים האמיתיים שלנו, ולא למען השקר המקטין שמנחה אותנו בדרך כלל. זה הזמן לדעת ולהפנים שאנו מושלמים בדיוק כמו שאנו על כל הפגמים, על כל השברים, על כל הפצעים, על כל הצלקות ועל כל הכאב שאנו נושאים בתוכנו.
להסכים להרגיש
ההכרה בכאב, ובעיקר בכאב הרגשי החשוף, היא היחידה שיכולה לתת לנו את ההזדמנות האמיתית לחיות חיים מלאים, אותנטיים ושלמים. הירח המלא הזה בא כדי לטלטל אותנו ולהזכיר לנו שהחיים שלנו הם בעלי ערך עצום ובלתי ניתן לערעור!
נכון, הירח המלא הזה מוציא אותנו לחלוטין מאיזון וממוטט את הוויסות הרגשי שלנו. כתוצאה מכך, כל המערכת הגופנית והנפשית נכנסת באופן אוטומטי למצב של הישרדות: מצב נוקשה שלא מרשה לנו להרגיש ומנסה לחסום את הרגש. אבל המסר החזק ביותר של זמן זה הוא הפוך לחלוטין: זה הזמן להרגיש. להסכים לפתוח את הלב, לחוות את הגלים, ולגלות את האור שבוקע מתוך השברים
הירח המלא בגדי העלה לא מעט זיכרונות שהצלחנו לשכוח, להרדים, להעלים, להתעלם ו… הוא הגיע בעוצמה ענקית כמו צונמי שלא חוסך דבר, וכל מה שהיה סגור ונעול נפתח ונפרץ מבלי שמנגנוני ההישרדות יכלו לעצור את הגלים.