הצלב הקרדינלי – המיתוסים והמיתולוגיה

הצלב הקרדינלי בנוי ממערך כוכבי מרתק וכדי לקבל הבנות ראשוניות של מהות הרב- שיח שנבנה בתוך הרבוע הגדול, חשבתי שכדאי לחזור לאחות התאומה של האסטרולוגיה: מיתולוגיה. ולמה ? משחר ימי ההיסטוריה גרמי שמים נקראו על שם אלים במיתולוגיה, לכן ההיכרות עם אותם אלים מסייעת לנו להבין את הארכיטיפים /אנרגיות של אותם גרמי שמים הבונים את הרבוע/צלב גדול ובמקביל כך ניתן לשפוך אור על התהליכים שנבנים בתוך השיח העמוק בין האלים/ארכיטיפים/אנרגיות/פלנטות.

יחסים בין ארבעת כוכבי לכת יוצרים את הצלב הגדול: מארס (מנהיגות ואומץ) יופיטר (צדק ואמת) אוראנוס (חופש ואותנטיות) ופלוטו (עוצמה והתמרה) מיקומם של הארבה בתוך מבנה של ריבוע גדול/צלב גדול הוא המפתח להבנת הדינמיות האינטנסיבית שאנו חווים בזמנים אלה. כיוון של פלנטה מייצגת אל מיתולוגי וארכיטיפ פנימי במנה האישיות שלנו. הפעם נתבונן בצלב הקרדינלי דרך המיתולוגיה כדי להבין את המורכבות של הרב שיח דרך ערוץ אחר, האלים שבתוכינו:)

במיתולוגיה האלים חיו כמשפחה אחת גדולה, ואם נדמה לנו שבימנו גילו את הדרמה והמורכבות של משפחות לא מתפקדות, כדאי להציץ לתוך הסיפורים המיתולוגיים. נתחיל מזוג המלכותי המרתק: אוראנוס וגאיה (אל השמים ואלת האדמה) סיפור אהבה סוחף שמוליד כמה צורות חיים (קיקלופים, טיטנים, קטונרכים ושל מפלצות) אוראנוס בז/התבייש בילדיו, חשש ופחד מהם בגלל נבואה עתיקה ולכן החביא אותם עמוק עמוק בבטן האדמה. מה שגרם לגאיה לכאבים, התקוממות וגיוס הילדים לנקום באביהם, סטורן מצליח במניפולציה ידועה לסרס את אביו ולשחרר את עצמו ואת אחיו הטיטנים מהשבי, אגב סטורן סבל מגורל דומה וגם הוא כאביו בלע את ילדיו והוכרח להקיאם , אימם מחביאה אותם כדי לבטל את האיום המתמשך על חייהם. לא אאריך את נפלאות התסריטים המורכבים בין האלים הגדולים, כי ידרשו מאיתנו אלף לילה ולילה לספר את העלילות המורכבות והסבוכות, מה שכן כדאי לשים לב , סיפורים שחוזרים על עצמם ומולידים דפוסים: בליעת הילדים והקאתם, מלחמות כוח ושליטה (מלחמת הטיטנים) , סוגיות מורכבות של יחסים בין אב ובן : דחיה, בליעה, נטישה, דיכוי, החבאה ואדישות.

סוגיות דומות של ארכיטיפ האב הגדול המאפיינות את אוראנוס, מתחברות היטב ליופיטר, במיתולוגיה הוא היה אבי האלים, חלש על השמים, האור והרעמים: עוצמת הבריאה לצד הצדק והסדר בכל הרבדים, החל משלטון ומשפט וכלה בסדרי שמים וכוכבים, הוא ממטיר הגשם ולכן מפרה את האדמה ומאפשר חיים. יופיטר כונה: יופיטר אופטימוס מקסימוס: האל הגדול והמיטב ומכאן מתפתח הארכיטיפ של האב הגדול והכל יכול . יכולותיו של האב הגדול נובעות מעולם האמונות והמוסר שלו וממקום זה יוצר החוק והסדר. חשוב לציין שכמו בכל משפחה טובה, יש לנו יחסים של קרבה בין יופיטר לאוראנוס, יופיטר הוא נכדו של אוראנוס.

כיוון שיופיטר אוראנוס משתתפים בתוך הצלב/רבוע גדול אנו יכולים ללמוד מהמיתולוגיה שיש כאן יחסים מאד מורכבים שדומים בהווייתם, למשל, אוראנוס ויופיטר, אוראנוס עזר לגאיה אמו של יופיטר להציל אותו ולהסתירו מסטורן, ולא רחוק היום בו יופיטר מודח על ידי בנו שלו, המורכבות של ארכיטיפ האב דרך בריחה, הקאה, דחייה, נטישה ולידה מחדש, לכן היחסים בין יופיטר לאוראנוס מחזירים אותנו לסיפור שרובו ככולו משובץ באלמנטים הללו וכעת מציע חשיפה של אותם אלמנטים, כל מה שהודחק נסתר, נעלם מהעין לפתע פתאום יכול לה תפרוץ בכל העוצמה ומעניין שכמו במיתולוגיה גם כעת נגלה שאנו מנסים להדחיק ולהסתיר את מה שלא נוח לנו, או מה שנדמה לנו שיכול לבלוע ולהעלים אותנו בעתיד וממקום זה אנו מנציחים דפוסים ישנים של היאחזות בכל הכוח בקיים שברור לנו שלא עובד עוד…

ודפוסים , יש להם נטייה מעניינת להדפיס עצמם שוב ושוב ושוב, למעשה הם יושבים כמו קעקועים אנרגטיים שמשפעים ומפעילים את אותו אלמנט מרכזי ובגדול הדפוסים הם כפתורי הפעלה שיושבים על קוד גנטי, אנו יכולים לזהות במיתולוגיה שאותו דפוס ממשיך גם עם יופיטר, כשאשתו הראשונה בהריון הוא מודע לקולו של הדפוס/צו ולא מחכה עד שיוולדו ילדיו, הוא ממהר לבלוע את ילדיו בעודם בבטן אימם ומוטיב הבליעה מתעצם לרמות חדשות. לאחר מכן הוא נוקט בדרך אחרת, יופיטר בוחר אין סוף נשים, מפיץ את זרעו , נעלם, נוטש ואלמנט הבליעה והתעלמות מתחלף עם אלמנט של נטישה והתעלמות. הדפוס עובד לאורך דורות וכל בן ממשיך את מעשה אביו והדפוסים מעמיקים ויוצרים תבניות שכולאות בהתנהלות קבועה שמקבעת את אותם דפוסים שוב ושוב..עש שנוצר מצב שאי אפשר יותר! הכאב גואה ומציף ומשהו חייב להשתנות. מתי? שנוצר קונפליקט: הקונפליקט בין יופיטר ואוראנוס (זווית של תשעים) מעלה את הסוגיות הללו לפני השטח ונוצרת הבנה ראשונית של אותן פעולות מביאות לאותן תוצאות ולכן יש צורך לשנות את הפעולות כדי להביא לתוצאות חדשות.

וכשאנו מדברים על פעולות, מארס נכנס לסיפור. מארס אל המלחמה הוא בנו של יופיטר וכן, אנו ממשיכים את השושלת המשפחתית עם נסיך צעיר, מלא כוח ועוצמה. דמותו בתחילת המסע פרימיטיבית , עובדת על פולס של הישרדות, אינסטינקט החיות הראשוני הפועל על דריכות, עירות, מגננה ומתקפה. הוא לוחם שמוכן לקרב עם חנית היד אחת ומגן ביד שנייה. אין מידע רב על מעללים יוצאי דופן , עיקר במידע במיתולוגיה מדבר על אכזריות, יכולת כבוש (בכל המישורים) למעשה הוא מייצג את כוח החיות, הישרדות ויכולת לחימה ולכן מדבר על הדחף לפעול ולעשות, לצד להלחם ולפרוץ גבולות. במקביל הצל של מארס מסתיר את הכעס והכאב של החוסר אונים וחוסר חיות וכשמארס מתחבר לצלב הקרדינלי הוא יוצר תבלין חזק מאוד של מלחמה. במיוחד שכעת מארס ברטרו ולכן פועם על הדפוסים העמוקים ביותר שנוגעים להישרדות, תחושת האיום, מגננה ומתקפה..

ודפוסים של הישרדות שנוגעים בליבה של תחושת האיום בעולם, לצד הצעקה הראשונה שחותמה מלווה את אותנו לאורך כל חיינו. מכאן נולדת התחושה של נבדלות ומלחמה בסיפור הופך להיות מורכב יותר כיון שמארס במאזנים מבקש להלחם על הביחד, מקום זה נוגד את מהותו ונוצר לנו קומפלקס של נדנדה הפועל על החוויות הפרימליות הראשוניות ביותר ואם דברנו על אביו וסבו של מארס שבולעים ונוטשים, מארס כאן נלחם להתחבר ולהתגבר על נטישה הראשונית ועל הבליעה ממנה סורס בראשית חייו. וכעת נוכל להתחיל להבין את היחסים של מארס עם אביו, יופיטר (זווית של תשעים) ועם סבו אוראנוס (זווית של 180) ולכן הפתיל הולך ומתקצר, ולכל המורכבות מצטרף פלוטו, אל השאול, האחראי על העולמות שמתחת לפני השטח.

פלוטו, אמנם אבד את מעמדו כפלנטה בקרב האסטרונומים , אך באסטרולוגיה, אנו לא יכולים להתעלם ולבלוע את הגלולה שוב עקרון הבליעה.. פלוטו הוא אחד מהאלים החשובים ביותר במיתולוגיה , הוא מושל בעולמות שמתחת לפני השטח. פלוטו אחיו של יופיטר ועוזר לו במאבקו נגד אביו סטורן. ולאחר מלחמת העולם של האלים הוא מקבל את העולמות של מטה, לכן מקושר עם כל מה שנסתר, החל מאוצרות הטמונים בבטן האדמה וכלה בסודות הפסיכה האנושית. וממקום זה קל להבין מדוע כל נושא שמזוכר שמתחבא בעולם של פלוטו , הס מלהזכיר מדחיקים ומסתירים גם אם יש הבנה עמוקה שיש שם אוצרות ועוצמות לא רגילים. נקודה מעניינת נוספת במיתולוגיה שנוגעת לפלוטו נוגעת בחטיפה! פלוטו חומד את פרוסיפנה (המקבילה לפספונה) וחוטף אותה אליו לבטן האדמה וכשפרוסיפנה (המקבילה לפספונה) נחטפת העולם עוטה גלימה של עצב, השמים קודרים והאדמה לא פורחת. המשך הסיפור שאמה של פרוסיפנה , קרס (המקבילה לדמטר) יורדת לעולם של מטה ועושה עסקה עם המוות עצמו ובכך מאפשרת חוזה בין עולמות שמתחת לפני האדמה ועולמות של פני האדמה, כשפרוסיפנה (המקבילה לפספונה) עולה, האביב עולה עמה והעולם פורח וכשהיא חוזרת למטה העולם של פני השטח קומל שוב. ומה הסיפור כאן? המחזורים של חיים ומוות של פני האדמה החלו מעבודה של פלוטו. לכן הוא מושך בחוטים של השינויים , חיים ומוות. וכשפלוטו נכנס לתוך הצלב הקרדינלי, הוא מוסיף לכל המשוואה את הסודות שמתחת לפני האדמה, עניינים של חיים ומוות, מה נחטף והוסתר, הודחק ונעלם, מה השינויים שגדולים מאיתנו ואין לנו יכולת שלוט.. זה מה שלפלוטו מביא לתוך המשוואה של הצלב הגדול.

ומה הארכיטיפ המסתתר בכל דמות מיתולוגית?תת דמות פנימית? ואיפה אותו ארכיטיפ פועל? במאמר הבא…

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן