יש משהו באנרגיה של הדגים שגורמת לי עצב עמוק ומהול בגעגוע ובו זמנית מעוררת בי את התחושה המדהימה של להיות חלק ממשהו כל כך מופלא וקסום, אני יכולה למצוא עצמי נעה בין כיווץ וסגירות הרמטית לבין לב פתוח ללא הגבלה של מקום וזמן, הגשם דופק בחלון, כמו כל פורים:) מודיע בכל הכוח, אני עוד כאן ודרך הפתח שבחלון חודר ריח פריחה עז של אביב ומודיע שמשהו אחר עומד לתפוס את מקום של החורף, החורף שר בעוז את שירת הברבור, ובו זמנית האביב שולח לאוויר את צעקת הלידה שלו, רק דגים יכולים לפרוט בו זמנית על שני מיתרים כל כך מנוגדים וכל כך משלימים, בעלי קוטביות הפוכה ולהשמיע צלילים כל כך מרתקים…
אותם צלילים הם תדרים מעודנים מביאים להקשבה אחרת, הקשבה למשהו פנימי, הקשבה לאותם “מים פנימים” הנובעים מחיבור של הנפש למשהו גדול יותר. הדלי הוביל אותי למקום של אפשר לקחת רגע להתבונן פנימה ..להבין את הצורך בשבטיות, אג’נדה וקונצנזוס אך בו זמנית להסכים לצאת מאותם מעגלי התניה, כי מרגעים אלה נוצר חיבור לאני האמתי האותנטי שלא מותנה בדבר אלא בקיום מופלא לעצמו ולהוויה כולה, אך אני אותנטי שלא מותנה, ואיפה ההוויה כולה? אני לא מותנה, עדיין מותנה במקום ממנו מגיע ועדין מותנה בהשוואה לאותו קופסה, לציר קונפורמיזם/נון קונפורמיזם, ציר זה מותנה ביצירה של מרחב חזק מאוד לעצם הקיום שלו, הגנות והגדרות כדי להיות אחד, אך אותו אחד לא מטרה גדולה יותר שמעבר לאני לא יכול להתקיים באופן בריא ונכון, כאן מגיעים המים הגדולים, המים משתנים של הדגים.
הדגים הם המים המשתנים הפנימיים, מיוצגים על שני דגים שכל אחד נע בכיוון הפוך לשני, האמביוולנטיות של דגים, המורכבות של הניגודיות המשלימה היא אבן דרך להבנת התהליך הדגי, למעשה שני דגים המחוברים זה לזה ופונים לכיוונים הפוכים מסמלים את הצורך של אנרגיית הדגים לעבור מגוון של חוויות ואפילו במחיר ניגודים ודרכים שונות והפוכות הנולדות מכל תהליך, שונה והפוך הם רק נקודות התייחסות בתפיסת מציאות, במקום של הבנה שהכול אותו דבר..מתחיל המסלול ונתיב לגן עדן פנימי ומכאן נדרשץ הגדרה מחדש של אותו גן עדן ואנו יכולים לצאת מהמקום הסגור ולזהות קפיצת מדרגה בדיוק כמו במזלות המים האחרים, התנועה ממזלות מים למזלות אש.
מעבר ממזלות המים למזלות האש, היא קפיצה ממרחב סגור ובטוח כדי למדוד ולבדוק את הביטחון בחיים עצמם. מעבר זה הוא לידה. המעבר מסרטן לאריה: היציאה מהבית החוצה, ממרחב מוגדר וסגור של קונכייה אימהית לבמה שיש צורך באינטראקציה ומשוב, היציאה היא ברבד ראשוני על בסיס פיזי רגשי. המעבר מעקרב לקשת: יציאה ממרחב אישי סגור של מאבקים ומלחמות בין שני קצוות כדי להגיע לנקודת פיק בה נולדים לאמונה ודרך חיים, היציאה היא יציאה רגשית מנטלית, והיציאה של הדגים לטלה, יציאה מהרחם הקוסמית המאפשרת תהליך של לידה רוחנית..כל מזלות המים מאפשרים לנו לחוש, להרגיש, לחוות לעומק כדי להיוולד לפאזה אחרת של אש בה נמדד הביטחון, הזהות, העוצמה והרצון.
כיוון שמדובר בלידה רוחנית, ניתן לזהות שוב את הסמל של מזל דגים: שני הדגים המחוברים נעים לשני כיוונים מנוגדים, החיבור לישן ולחדש בו זמנית, נקודת המפנה תמיד מחברת בין שני קצוות, צד אחד קושר אותנו לתהליך הישן וצד אחד קושר אותנו לתהליך החדש, שניהם ניזונים מאותה נקודה וכל אחד מושך בכיוון שלו, מה שיוצר את הקפיצה, הוויתור על האגו, וכאן נקודה נוספת לגבי מזל דגים: לא-אגו, אין-אגו, אין מסננת מתרגמת אלא תהליך חוויתי עוצמתי בו נדרשים לוותר לחלוטין על האני וזאת על מנת ללדת את האני האמתי.. אני אמתי שמחובר למשהו גדול ממני, אני שמחובר ליעוד שלי, בדיוק כמו כל תא בגוף שיודע מה תפקידו ולא מתעסק בבחירה של האגו אם זה מספיק, או אם אותנטי או מיוחד מספיק, כך גם תהליך זה, ההסכמה להיוולד למשהו חדש ששלם עם מה שהוא.
לא בכדי מנהג החג, להתחפש ולשתות עד לא ידע… לאפשר שחרור שליטה, שליטת המסכה הקבועה למשהו שאולי היינו רוצים להיות:) ולהסכים לוותר על הקיבעון של האגו והמסכה של הפרסונה ולרגע להיות בחיבור מלא למשהו גדול יותר, לאותו מרקם של אחדות, או במילים אחרות: גן עדן.