המילה קשת מעוררת בי תמיד זיכרון של הקשת בענן, אני זוכרת את הפעם הראשונה בה ראיתי קשת בענן, הייתי בטוחה שאלוהים צייר אותה בשבילי:) משעשע, כן..אך משהו באנרגיה של הקשת מחברת למקום אמוני ראשוני של ילד, למקום בו יש אמונה מלאה בעולם, בחוקים של העולם ובבריאה. האש מוציאה אותנו מהמים: הטלה מוציא מהדגים, האריה מוציא מהסרטן והקשת מוציא מהעקרב, היציאה מהמים משולה ליציאה מהרחם, לכן מגיעה עם רצון חזק במיוחד לשרוד וככל שהמזל גבוה יותר כך רובד השרידה גבוה יותר..לכן היציאה מעקרב לקשת היא יציאה למודעות חדשה, לאומץ להסכים לחיות לחת חוקים חדשים שגבוהים ולא בהכרח מובנים, אך בלב מהדהדים ומעוררים אמונה כלפי הבריאה וכלפי מיקום האני בבריאה…
אמונה, כמה רבדים לה…וכאן ניתן להיכנס לפאזה אחרת של הקשת, הקשת השולח את חיציו למטרה: אם ננסה להבין את האמונה דרך התפתחות פאזות העקרב (נחש, עקרב ונשר) פאזה ראשונה היא התפתחות הנחש לקשת, ההתפתחות לקשת שחיציו שלוחים מרבדים מאוד ברורים המונעים מהלא מודע, רבדים שאמורים לספק את הרעב של הנחש. לכן גם עולמו נשען על אמונה מלאה ביכולות הראשונות והחייתיות ביותר, ממקום זה חיציו שלוחים למטרה שמצדיקה את הדרך. הפיתוי וההתניה הם החומר המרוח על חיציו של הנחש המפתח לקשת.
פאזה שניה היא התפתחות העקרב לקשת, התפתחות לקשת שחיציו שלוחים מעולמות של רגשות אינטנסיביים ועוצמתיים, שאמורים לספק אותו לגרום לו לחוש בטוח ובשליטה. המטרות שמניעות אותו מופעלות ופועלות מהבטן, הוא מעורב באופן טוטלי במטרות שלו ולא רואה מעבר למה למה שמרגיש ולכן חיציו מרוחים במניפולציות וצדקנות כשמטרות שלו מקדשות את האמצעים.
פאזה שלישית היא התפתחות הנשר לקשת, התפתחות לקשת שחיציו שלוחים מעולם של מודעות וראיה עם פרספקטיבה בריאה, חיציו שלוחים למטרות שמאפשרות לו להתפתח מעבר למקום בו נמצא, שמובילות אותו להבנה בהירה של חוקי הטבע והבריאה וממקום זה הוא יוצר חיבור לספריה הקוסמית, מרחיב את חושיו מעבר לממדים המקומים ועף מעבר לאופקים הידועים…
וכשמגיעים לנשר וממריאים עמו מעבר לגבולות, פותחים את המודעות והתודעה מעבר לאני…
זה המקום שכל מחשבה מקבלת משמעות אחרת, זה המקום בו הלמה מקבל מענה והנפש מקבלת את הסיפוק … ובמקום זה נזכרתי שמשהו שאמר ניטשה: מי שיש לו “למה” שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל “איך”