מעניין חשבתי לעצמי, יש מזלות מסוימים שהחשיבה הקולקטיבית מעלה ומרוממת ואם היית שואלת אותך איזה מזל היית רוצה להיות, יש סבירות גבוהה מאוד שגדי לא היה נכלל בראש הרשימה:) אולי בגלל השמים הקודרים? אולי בגלל הרף הגבוה/רום שמיים? אולי בגלל הקושי שלנו לעמוד בשער חניכה של הגדי?
שער החניכה של הגדי מייצג המעבר מהסתיו לחורף, מאיסוף לאינקובציה, מתפיסה למבחן במציאות המרחב, זמן ומקום. שער חניה זה מאפשר לחקור את ציר השייכות, את המסע מחיק השבט החובק והתומך ליצירה של עמוד שידרה אישי, זקוף המוכן לעמוד בקריטריונים של חניכה כדי לקבל את ההכרה השבט כאינדיבידואל, ומקום זה יוצר לחץ חזק במיוחד שכן לא ניתן עוד להיות חלק משבט, משפחה, מדינה או כל מאסה קולקטיבית, המיקום כאן הוא מיקום אינדיבידואלי שאמור לתת מענה לקוד ראשוני של הכרה והסכמה להיות מי שאני חשוף וללא הגנה ממש כמו עץ בשלכת שנוקה מעלוותו וקישוטיו …
ציר זה הוא ציר הקופסה: בסרטן הוא הקונכייה העוטפת את האדם ובגדי הוא האדם העוטף את הקונכייה, גם בסרטן וגם בגדי יש צורך במבדק ביחס לקבוצת השייכות של האדם, החל מהשבט המשפחתי ועד השבט הקולקטיבי של גזע האדם על הכדור, לכן הגדי כל כך לא פשוט לנו, זה מקום בו אנו נבדקים ביחס למה שאנו מרגישים שבעל משמעות ומה שנותן לגיטימציה לקיום שלנו… הוא במילים אחרות: הצלחה!
ממקום זה די ברור שהפאזה הראשונית של הגדי הוא הצנזור. הצנזור בודק אותו במסע להצלחה, לניתוק מחבל הטבור של השבט, מקום זה מכריח את האדם לצאת מהתניות ולצאת למסע של חניכה, כדי לחזור בחזרה כאני אמתי אותנטי שהוכיח את עצמו דרך מסע החניכה כראוי להיות מי שבחר להיות…
אך אליה וקוץ ברגע שיוצאים מהשבט, מתייצבים למול הלבד, ויש שיאלצו להתייצב למול הבדידות …לכן לא ניתן להסתגר ולהסתתר אלא להיות חשופים וערומים למול הצנזור הבודק אם מספיק נכון ומספיק טוב עשית עד כה… לצנזור יש תכונות מרתקות שכן הוא גדול מאיתנו לכן יכול לבדוק אם אנו יכולים, מוכנים או ראויים וממקום זה שדמות מסוימת חזקה מאיתנו יש לה את הכוח לזרוק אותנו בחזרה לתחילת המסע או להעמיק את דפוס סיזיפוס בתוכנו.. שוב ושוב ושוב וללא יכולת להגיע לקצה, האם?
הצנזור הוא הפאזה הראשונית ביותר של גדי/סטורן ומגיע מהלא מודע, מפחד מחשיפה, מפחד מבדידות, מפחד מכישלון וכשנוצר מספיק לחץ הוא מעז לנוע מהפאזה הראשונית של הלא מודע לפאזה של ההוויה הסובייקטיבית- הווה (גדי הוא מזל קרדינאלי ולכן לוחץ על תנועה החוצה) וכשנזרקים שוב ושוב מול החומות שמגנות מהצנזור, מתגלים הבקיעים המכריחים אותנו לשחרר ולהיחשף מול המורה הפנימי. הפאזה השנייה של הצנזור היא המורה כי רק ברגע שמסכימים להודות שההגנה היא כלא, רק שם מסתבר שהצנזור מוביל אותנו למורה, כי רק אחרי נפוץ החומות וניתוק חבל הטבור ניתן לחוש לרגע מה זה בא ללמד אותי ואיך זה יכול לגלות לי את הכוחות הפנמיים או במילים אחרות את הקריסטל העמוק ביותר, את הקונכייה הפנימית ממנה ניתן לנוע לפאזה השלישית של הגדי, פאזת הפוטנציאל..
כיוון שכל אדם אחר ולכל אדם יש טביעת אצבע אישית, המסע אחר ודמות הצנזור מתגלה כאחרת ודמות המורה הפנימי מתגלה כשונה, אך המהות אותה מהות… מסע להצלחה .. ומסע להצלחה חישבו רגע כמה הצנזור משכנע שלא להצליח כי ככל שנצליח כך ננתק יותר ויותר את חבל הטבור של הדפוסים הסרטנים העתיקים ונתגלה במערומינו, לבד על פסגת הר מאיימת ללא הגנה וללא תמיכה מעבר למי שאנו… רק למי שמוכן להפוך את הצנזור למורה יכול להסכים להיות על אותה פסגת הר חשוף ופתוח לפאזת קיום אחרת שהכי קרובה לאלוהים:) ולגעת לרגע בפוטנציאל שמעבר להתניות המקום, המרחב והזמן..