איך הפיקסציות האוראליות באות לידי ביטוי? הירח במפת הלידה מייצג את השלב האוראלי, במקביל טומן בתוכו את הצופן למהות ומשמעות הצרכים האוראליים של האדם ואיך לבנות תכנית שלבית ליציאה ממקום של התניה אוראלית לעולם שמחוץ לכתלי הינקות וצילו של הירח.
מעבר לכל מה שצוין ניתן לראות דרך הירח את הקומפלקסים עם דמות האם, המשפחה וילדות מוקדמת, דרך הירח ניתן לראות את עברו (ותמהיל קארמטי : חיים קודמים) של כל אדם.
במקום זה אנו מזהים את ההבדל בין מפה של אשה לבין מפה של גבר, אשה לומדת בינקותה להזדהות עם דמות האם ומשם לומדת על מימוש נשיותה לעומת גבר שבילדותו לומד לבל את המשוב מדמות האם ומשם מחפש את אותו משוב ביחסים עם נשים. דרך הירח במפת הלידה ניתן לזהות את המורכבות במערכות יחסים, המפה של אשה נגלה את קוד הרגשי המנחה מעצם ההזדהות או אי הזדהות עם התפקיד הנשי בעולם ובמפה של גבר נזהה את הצורך בשחזור יחסים עם דמות האם במיוחד אם היו פגועים בצורה זו או אחרת (מקום ומיקום הירח והזוויות לפלנטות זכריות בעיקר) ואיפה זה בא לידי ביטוי? אישה שתמיד תהיה גם במקום של אימא, וכיוון שאינטימיות עובדת בצורה שונה בין בן לאימא לבן גבר לאשה, יעלו עניינים שלמים שקשורים במין שכן אימא ומין לא יושבים באותה קובייה, או סוגיות שלמות סביב סיפוקים מידיים הנובעים מרבדים עמוקים של הירח וכשמצרפים זוויות דינמיות לספור נכנסים לסרטים מרתקים…. אנחנו נקרא לזה תקיעות או אגואיזם אך מה שאנו מזהים זאת התנהלות לא בריאה של אדם המותנה מפיקסציה ירחית/אוראלית.
נקודה חשובה נוספת: השלב האוראלי הראשוני המדבר על “מציצה אוראלית”: הביטוי יהיה דרך”שאיבה” דרך מציצה ותלות המפילה ומכניסה לקיבעונות היוצרים דפוסים החוזרים ונשנים ותוך כדי טורפים את האדם (לרעוב ללא הפסקה גם אם הפה מלא לחלוטין) השלב האוראלי השני מדבר על “נשיכה אוראלית”: הביטוי יהיה דרך”אחיזה” תוקעת, דרך הישרדות הבאה לידי ביטוי עם מלחמה המכאיבה (להקיא אך להמשיך ולרעוב לעוד), הדגש על הכאב הנוצר מחיכוך למול “המציצה האוראלית”, הביטוי יהיה דרך תלות וצורך בסימביוזה ומכאן סט של סרטים שהכאב הוא התוצר אך לא נובע מחיכוך שכן הסוגיה היא קושי ביצירה של חיכוך: אינטראקציה של שני “גופים” המתמגנטים ונדחים בו זמנית, הדגש על המגנטיות ודחייה למול השלב האוראלי של “הנשיכה” שהדגש על הדחייה ומגנטיות, מדובר למעשה באותה סוגיה שמתבטאת באופן שונה, או שואב/בולע או דוחף/מקיא כשהמטרה אותה מטרה, מה שמסמל הירח בכלל ובפרט במפה ספציפית.
דרך נוספת לראות ולזהות זאת, מה עוד קורה דרך הפה…דיבור, כאן נראה זאת כשלשול מילולי העובד על מערכת אוטומציה, “המציצה” כשמה כן היא, עובדת על שאיבה ומתק שפתים רק כדי שיהיה מה לאכול, טון הדיבור מתיילד, יללני, בכייני ומפעיל משהו לא נוח בצד השני, אחת הסוגיות המעניינות שנולדות מתקיעות זאת: “טיפול” בתור “מטופל’ מכניסים אנשים אחרים לשיחות ארוכות ומתמשכות ואין סופיות עם אלמנט מייגע היוצר דליפה וזליגה בצד המטפל רק כדי לא להיות לבד. המוטו: רק שלא אהיה לבד בלי “אימא”/”מטפלת”, רק כדי שמישהו יטפל בי וידאג לי כי אני לא יכול/ה. כיוון שהירח מייצג את הרבדים העמוקים ביותר של התת מודע ובו זמנית את המקומות המודחקים של האישיות, נוצרת בעייתיות בנוגע להבנת הדינמיקה והדפוסים בהם לכודים, מכאן נולד הקושי לראות שיוצרים סיטואציות מסוג זה ולכן נכנסי ללופ שזקוק לשינוי, השינוי מגיע עם השלב הבא, השלב הבא יהיה אותן דמויות מטפלות תדחנה את המטופל והמטופל יחווה שוב נטישה, חוסר סיפוק וצורך עז במשהו חדש לשאוב..וחוזר חלילה עד שהאדם מוכן יהיה לטיפול מסוג אחר שראשיתו לזהות דרך המודל הפרוידאני את השלב האוראלי הפגום ומכאן התחלה של תכנית לשיקום השלב הפגום וממנו יצירה של מודל שלם ואדם המסוגל להתחבר לבגרות ואחריות.
במפה אנו מזהים את פיקסצית המציצה דרך מיקום ומקום הירח: הירח במזלות ובתים נקביים ומקבל זוויות דינמיות מפלנטות נקביות.
השלב השני, שלב “הנשיכה האוראלית”: “הנשיכה” כשמה כן היא, עובדת על לנשוך, לתפוס בכוח אובייקט כדי לבדוק עד כמה אני חזק ברמה מילולית, מכאן סרטים של שלשול מילולי ציני, בוטה, הטחות של מילים, צעקות שדוחות את “המטפל’ ומאפשרות לבדוק גבולות וקיום אישי של “המטופל’ לעצמו, כמובן שדוחים את “אימא” כמה שניות אחרי מתעוררת אשמה קשה ומכאן מתחילים לנוע על המנגינה של “המציצה האוראלית”, ברגע שנוצר ממגע נכנסים שוב לדפוס של פגיעה, דחייה ומגנוט וחוזר חלילה. דרך אחרת לראות זאת היא : תשומת לב, הצורך העצום לתשומת לב ובמקום זה אם מתרגלים שסטירה היא תשומת לב, סטירה הופכת להיות הכלי למשיכת תשומת לב, זה מה שמכירים וזה מה שיודעים וממקום זה ממשיכים למגנט את הסטירות כדי למגנט תשומת לב, כאב והנאה מהולים באופן שלא מאפשר ראיה בהירה מה עושה מה ומכאן הרעב הבלתי פוסק שכן מכאב לא מצליחים להפיק הנאה, או בפאזה הגבוהה יותר: לא מוצאים את המרחב הרגשי הבטוח, לא מוצאים את מקום השייכות ותחושה חזקה של שדים וצללים האורבים בכל מקום או תחושה של הצד השני תמיד תוקע סכין בגב ומראש “הקם להרגך השכם להרגו”. אותו מקום שאמור לספק בטחון ותחושת שייכות, חום ואהבה הופך להיות שדה קרב, מלחמה וכאב שממשיך ממגנט עוד מאותו סוג, מכאן רואים את צל ההרים כהרים ונכנסים לסרטים קיומים והישרדותיים לא פשוטים שהרעב לא מסופק כיוון שמקיאים ללא הפסקה כל דבר שיכול למעשה לענות למקום זה.
במפה אנו מזהים את פיקסצית הנשיכה דרך מיקום ומקום הירח: הירח במזלות ובתים זכריים ומקבל זוויות דינמיות מפלנטות זכריות.
כל האמור לעיל מתחזק אם יש זוויות דינמיות למרקורי (בסיס תפישת המציאות מתחיל ביחסי ירח מרקורי).
הירח שמייצג את השלב האוראלי מייצג גם את ההכחשה שמתחברת למה שלא זוכרים לא קיים, מה שנמצא בתת מודע, לא מוכר ולא ידוע ומודחק מתחת לפני השטח. בשלב האוראלי קיימת הכחשה מלווה בחוסר יכולת לגעת, התחושה הבסיסית היא תחושה של ילד קטן ונטוש שעשו לו ולקחו לו, או לחילופין לא עושים לו או לא נותנים לו (תלוי באיזה פאזה: “מציצה” או “נשיכה”) החיים מביאים את האנשים והסיטואציות לבדיקה ולעבודה אישית תוך סט של שאלות, אנו זקוקים לכנות מוחלטת כדי להסכים לטפל בירח.
הסוגיה בירח היא טיפולית, אך כמו כל טיפול יש לראות דרך דחיסויות שונות האנרגיה, הדחיסויות מאפשרות לנו לפתוח את “המרק הירחי” ולתת מענה שלב אחרי שלב: הירח הוא מים המקבל פולס של אש ומכאן נקודת רתיחה והתעוררות, למעשה הדחיסות האנרגטית נפתחת, פחות צפוף ומכאן היכולת לתנועה.. וממקום זה מתעוררת השאיפה לאדמה ורק מהבוץ של החיים אנו מגלים, השאלות והזיהוי מגיעים דרך הקפצה לאוויר (לפי סדר הגלגל: סרטן : מים מקבל את האש: אריה, יורד לאדמה: בתולה ומקפיץ לאוויר ומכאן שוב למים המקבלים הטענה של אש חדשה המביאה לאדמה ושוב לאוויר..וחוזר חלילה) ההקפצה לאוויר מדברת על השאלות שאנו אמורים לשאול כדי להעביר לפאזה הבאה של המים. כדאי לראות שהגלגל מתחיל באש המגיעה ממים, הטלה נולד מדגים ומכאן שוב..הבנות עומק של הגלגל ככלי עבודה לחיים,
המלצה: לעבוד על פי הגלגל ליצירה של הגדרות על נתיב ההתפתחות של האדם: בכלל ובפרט במפה אישית (אסטרוקואוצ’ינג, שיחות עם כוכבים)
אם נוצרות הבנות לשלב האוראלי, אפשר לנוע לשלב האנאלי..