מותה של איימי ווינהאוס נגע בהרבה עצבים חשופים, בכאב גדול של אדם מיוחד ובלבבות רבים שזיהוי את הייחודיות שלה, ילדה מדהימה עם נשמה ענקית ששרה בלוז… משאלת המוות שעקבה אחריה לאורך ההיסטוריה הקצרה שלה וכשספדו לה, דברו על מועדון 27 ושמו דגש מחדש על שורה של אמנים גדולים מהחיים שנמצאים במועדון זה , מה מהות מועדן זה?
זה לא מועדון שנבנה עם חזון אלא מועדון שנבנה על שברי חזון, זה לא מועדון שמישהו ידפוק על דלתותיו ויבקש להיכנס, אלא מועדון בו החיים סחפו את חבריו פנימה ללא יכולת לעצור ולשאול אם כדאי, זה לא מועדון שנוצר עם מטרה כל שהיא אך ניזון ממטרות , מחלומות ומשאיפות של אנשים מוכשרים, בודדים שחייהם נראו כמו כרוניקה של מוות ידוע מראש…
מועדון 27 הוא מועדון שצמח אט אט מתוך טרגדיות של אנשים ששלושה מאפיינים בחייהם היו בסיס לכרטיס כניסה למועדון: חיים קצרים, מאגר הקלטות קטן יחסית וכישרון נדיר ומפתיע.. חייהם היו עשויים מחומרים מהם עשויות אגדות
מה שמאפיין את חברי מועדון זה הוא מוות אלים וטרגי בגיל 27
לא ניתן לשים את האצבע מתי מתחילה האגדה, כמו כל אגדה, המקורות לוטים בערפל מיסטי מוזר, יש הגורסים שרוברט ג’ונסון התחיל את המועדון. גם הוא שר את הבלוז, את העצב והכאב ועמם פרץ את התבניות המוזיקליות של תקופתו..