מסע באזור הדמדומים, נשמע מוכר? לא אחת אנו מוצאים עצמינו נכנסים לאזור שלא ניתן להגדיר אותו אלא כאזור הדמדומים, אזור הדמדומים הוא אזור בו הכללים שונים, משהו אמנם מוכר, אך באמת לא ידוע. המקצב, התנועה והכיוון אחרים ותמיד אחרי מסע זה יש תחושה של מיצוי שונה של זמן והזדמנות.
איפה אנו רואים זאת בשמיים או מבחינת זמנים? ברטרו.
כשפלנטה עושה רטרו, היא חוזרת לאותו טווח שעברה בעבר, ליתר דיוק היא חוזרת שלוש פעמים על אותו טווח (אזור): קדימה, אחורה וקדימה, נקודת שינוי התנועה והמגמה נקראת “תחנה(“station”) ” כשפלנטה מתקרבת לתהליך של רטרו היא משנה מהירות עד לנקודה בה נעצרת בתחנה, ומשם מתחילה לנוע לכיוון ההפוך לזודיאק (כפי שנראה מהכדור).
בעת העתיקה כשאסטרולוגים צפו בשמיים הם זיהוי את אותה פלנטה עושה לולאה בשמיים, לא פלא שתרגמו את טווח הזמנים הזה כטווח בו השמיים השתגעו, ומכאן כל הסברים הדטרמיניסטיים בנוגע למהות הרטרו.
הזמן בו פלנטה נכנסת לתחנה, היא מקבלת העצמה של אנרגיה, אם מדובר בפלנטה מהירה כמו מרקורי נחווה את התחושה במשך כמה ימים לפני ואחרי שמרקורי נכנס לתחנה, אם מדובר בפלנטה כבדה ואטית כמו פלוטו נחווה את התחושה במשך כמה שבועות לפני ואחרי שפלוטו נכנס לרטרו.
למה זה דומה? זה דומה לממטרה המשקה את הגינה:) כשאנו משקים את הגינה עם ממטרה, הממטרה נעה בצורה מעגלית ומפזרת את המים באופן מסוים, כשמגיעה לנקודה מסוימת מאיטה וחוזרת בחזרה לתנועה מעגלית, בזמן שהממטרה מאיטה, כמות המים גדלה וההשפעה על הנקודה בה מאיטה ונעצרת ניכרת באופן מיידי, כך גם הרטרו, תנועה מעגלית (על הזודיאק) פיזור אנרגיה באופן שווה עד שמגיעה להאטה, שם האנרגיה מתעצמת, וההשפעה על אותה נקודה שסופגת את המים או את האנרגיה נכרת באופן מיידי ובמקביל גם לטווח ארוך יותר: אם נמשיך עם הדוגמה של מים, אותו אזור מרווה ולכן ייתן פירות גדולים ועסיסיים יותר. ככל שהתנועה מואטת כך גם כמות המים או האנרגיה מתעצמת לטווח מסוים עם דגש לנקודה בה הממטרה או הפלנטה נעצרת.
כשפלנטה מתחילה להאט, העוצמה שלה גדלה ויחד עם עוצמתה גם החוויה שלנו יושבי הכדור, ולמה? באופן טבעי אנו רגילים לתנועה קדימה, אנו מונעים לתהליך המתקדם ליעד מסוים, אנו מקבלים חינוך שדוגל בתנועה קדימה, עם דגשים למהירות, כמה שיותר מהר יותר טוב..(דוגמה: להגיע למיליון הראשון בגיל עשרים:) ), וכשפלנטה מתחילה להאט למעשה אנו יכולים לחוות תחושה של תסכול לא קטנה שכן הנסיבות, החינוך והמגמה תמיד קדימה, בנקודה בה פלנטה מתחילה להאט אנו נכנסים למקצב שונה שלא רגילים לו, הכללים שונים, משהו אמנם מוכר, אך באמת לא ידוע. המקצב, התנועה והכיוון אחרים..זהו אזור הדמדומים וכל תהליך של רטרו מאפשר לנו לפגוש אזור זה, אם אנו לא מכיילים את עצמנו ביחס לתנועה, למקצב ולכללים החדשים נוכל למצוא עצמינו נתקלים בקיר, או מועפים על הגב וזאת כדי לגרום לנו להאט, להסתגל, אולי אפילו לעצור לגמרי כשהרעיון המרכזי הוא לכייל עצמינו לזמן ותנאים חדשים כדי לאפשר התפתחות נכונה וטבעית
לחלופין אנו עשויים לחוש הקלה עצומה בזמן ההאטה, תחושה של הקלה ושחרור, אם רצנו מהר מדי והתכווננו לאנרגיה, זמן זה יכול לאפשר לשחרר מתח, לחץ , אינטנסיביות חזקה מדי ולאפשר לנשום מחדש, לחשוב איך להתמודד מזווית הסתכלות אחרת, מפרספקטיבה שונה וממצב בו אנו נינוחים, התוצאה לא תאחר להגיע, בדיוק כמו דוגמת הממטרה, לא רק בטווח קצר אלא גם לטווח ארוך.
למעשה בתהליך של רטרו פלנטה נכנסת פעמיים לתחנה, פעם ראשונה שמתחילה את תהליך הנסיגה אחורה ופעם שנייה שמתחילה את התהליך הישיר שאחרי הרטרו, אלה שתי נקודות מפתח בתהליך רטרו, וכאן מילת המפתח של המושג רטרו: תהליך.
תהליך רטרו מורכב מחמישה חלקים:
החלק ראשון הוא השלב בו פלנטה נעה במסלולה הרגיל, בתנאים רגילים, מהירות רגילה וכללים רגילים, אלא שאותו טווח הוא הטווח עליו היא עתידה לחזור בנסיגה שלה, וכאן יש הבדל עצום בין פלנטה אישית מהירה כמו מרקורי או פלנטה כבדה ואיטית כמו אוראנוס, שלב זה נקרא הצל (Shadow””) שלב זה הוא הצל של טרום רטרו , משהו בתודעה יודע לזהות שאנו עתידים לחזור לכאן שוב, הכניסה לשלב זה טבעית מאוד שכן התנועה היא קדימה, אך משהו כבר מזהה את הפוטנציאל העתידי של אותו אזור, הידיעה הטבעית שיש לנו משהו ללמוד באזור זה, השלב השני הוא שלב התחנה, שלב שלישי הוא שלב הנסיגה, שלב רביעי הוא שלב התחנה ושלב חמישי הוא הצל של אחרי הרטרו : פוסט-רטרו.
כל שלב מחלחל לשלב הבא ומתמזג עם השלב הבא, שלב ראשון של הרטרו מתחיל כשפלנטה הנכנסת לצל של הרטרו הוא טבעי שכן היא ממשיכה לנוע באותה מהירות שנעה קודם ובאותו כיוון, לאט לאט היא מתחילה לשנות מהירות ואז נעצרת, כאן אנו מגיעים לשלב שני, שלב שני הוא התחנה והעצירה המוחלטת, שלב זה הפלנטה משנה קוטביות באופן מיידי ומכאן נוצר שינוי כיוון ומגמה, מכאן מתחיל שלב שלישי, כשהפלנטה יוצאת מהתחנה במהירות שונה אך מתאמת עצמה למהירות שהייתה בתחילת השלב הראשון, למרות שאנו נעים אחורה, משהו מקבל את התנועה כשהיא מותאמת לתנועה הראשונית, משם הפלנטה משנה לאט לאט מגמה ומהירות ומגיעה להאטה ועצירה בתחנה השנייה, הגענו לשלב רביעי ומכאן מתחיל שלב חמישי , שלב זה מתחיל לאט לאט יוצאת לדרך ומשנה את המהירות למהירות בה הייתה בתחילת תהליך כשהמגמה לצאת מהרטרו על אותה מהירות, אותה תנועה ואותו כיוון כמו שנכנסה לרטרו אלא עם מעגל מלא של התנסות, ניסיון והשפעה שמאפשרים להתחבר לתדרים של המציאות המשתנה.
ניתן לראות בתרשים המצורף את חמשת החלקים, עד כאן למדנו מה השלבים, אך מה באמת הם אומרים? תהליך מדבר על 1. צל טרום רטרו. 2. עצירה. 3. רטרו (נסיגה). 4. עצירה. 5. צל פוסט רטרו. אמנם כל פלנטה עוסקת בסוגיות שונות ומתיישבת על איזור שונה, תחום שונה והתנהלות אחרת, אך המהות אותה מהות: חמישה שלבים.
השלב הראשוני של צל טרם רטרו מדבר על גילוי וחשיפה של סוגיות מסוימות העתידות לעבור תהליך עומק כשאותה פלנטה תעשה את הרטרו, אירועים המתרחשים בזמן זה עתידים להיפתח לרבדים נוספים בכל שלב נוסף של תהליך הרטרו, (למעשה זמן זה אם מדובר בפלנטה כבדה נחווה את הגיהוץ בן חמשת השלבים במשך חודשים רבים עד שנים וכשמדובר בפלנטה מהירה, נחווה את התהליך של חמשת השלבים במשך שבועות עד חודשים) שלב זה יש את התחושה שאנו פוסעים באזור מוכר, אך משהו באינטואיציה, התנסות, מפגש עם המציאות : אנשים או סיטואציות מביא לתובנות שיש כאן משהו שלא עובד בדיוק כמו תמיד, בין אם מעורפל, לא ברור, לא ממוקד, משהו מוליד תחושה שיש כאן סוגיה פתוחה. תחושה זאת מקבלת משנה תוקף כשהפלנטה מתחילה להיכנס להאטה של טרום עצירה, זמן זה עומס אנרגטי על נקודה מסוימת מביא למודעות שהתחושה הראשונית אכן נכונה.
השלב השני הוא העצירה, נקודת שינוי אוקטבה, כיוון ומגמה, כמו אוטובוס שעוצר בתחנה, פורק, מטעין ומשנה כיוון, ברמה של אנרגיה לחץ מסיבי חזק, מקום שיכול להכניס לכאוס אם יש הטענה יתרה או שחרור אם יש פריקה נכונה, בכל מקרה משם משנים כיוון ויוצאים לדרך בכיוון הפוך, משמע רטרו, וכאן נכנסים לשלב שלישי.
השלב השלישי הוא הנסיגה הזמן בו ניתן להכיל, לעכל והטמיע את מה שנחווה במהלך הישיר בצל הטרום רטרו, זמן זה מציף את אותן סוגיות שנחוו קודם לרובד עמוק יותר, לתחושות חזקות יותר, ולמעשה מאפשר גישה מכיוון אחר, תלוי בפלנטה שעושה את הרטרו, ואזור שעושה את הרטרו וכמובן במפה אישית..איפה הרטרו נופל, סוגיות של מרקורי למשל יגעו בבסיס המרכזי של תפיסת המציאות, גמישות מחשבתית, קישורים בין מחשבה ליישום, יכולת להקשיב ולבטא ועד.. סוגיות של מארס יגעו בהישרדות, וטליות, כוח עשייה, דינמיות, במקביל פחדים וקשים להתחבר לעולם של המציאות, סוגיות של פלוטו יגעו בעומק החיבור לנפש, כיוון שמדובר במעלה או שתיים, מדובר באינטנסיביות עצומה של חשיפה, קילוף וכניעה לכוח גדול יותר, שינוי, משבר או הרס, הכול במטרה לצור טרנספורמציה שתואמת את הצרכים של הנפש ולא רק של מה אני אמור לעושת כדי לשאת חן בעולם.. בכל מקרה שלב זה הוא מפגש עם שדים, כעסים, תסכולים, פחדים וסוגיות פתורות או קשות או כל מה שמהווה בעיה, זמן זה מאפשר צוהר לעבוד מחדש של אותן סוגיות ומציאת פתרון נכון מפנים ולא רק מהמירוץ החיצוני קדימה, לכן שלב זה מאפשר הערכה מחדש, גישה שונה ויותר מכל כלים לחיבור נכון בין הקונפליקטים שקושרים לאותה פלנטה שעושה את הרטרו.
מכאן נעבור לשלב הרביעי, שלב העצירה, שוב, כמו בטרום רטרו, פריקה והטענה, כיוון שמדובר כאן בהתנסות אחרת, עיכול של סיטואציות, מפגש עם החיים, אינטראקציות, הפנמה והטמעה, שלב מאפשר לפרק מטען עודף ולהטעין מטען חדש שנכון לזמן ולמקום ומכאן התודעה משתנה ביחס לרובד המודעות של האדם ויכולת שלו לנצל את הרטרו.
אחרי העצירה מתחיל שלב חמישי ואחרון, מתחיל לאט, אך הדרך כבר מוכרת שכן הפלנטה עוברת עכשיו בפעם השלישית על אותו טווח ולכן המפגש שונה, חכם, נכון ואמתי יותר, שלב זה מכונה הצל של הרטרו: פוסט רטרו, זמן הוא מדויק ונמדד עד למעלה ממנה החל הרטרו, לכן משמעות שלב זה הוא הזדמנות ליישם את מה שנלמד בזמן הרטרו עצמו, זמן לבחון מה עובד ומה לא עובד, למעשה זאת הזדמנות לשנות את התפיסה בנוגע לבעיות וקשיים, זה לא עוד מפגש עם שדים אלא ניסיונות חדשים לעבוד עם אותן בעיות דרך אסטרטגיה אחרת, כלים שונים למפגש אחר עם אותה מציאות, סיפור הבור יכול להסביר באופן מופלא את השלבים של הרטרו:)
בעת העתיקה כשאסטרולוגים צפו בשמיים הם זיהוי את אותה פלנטה עושה לולאה בשמיים, לא פלא שתרגמו את טווח הזמנים הזה כטווח בו השמיים השתגעו, היום אנו יכולים לאבחן זמן זה כמסע מרתק באזור הדמדומים, מקום בו ניתן לצור מרחב חדש, מודעות אחרת וחיבור שונה לחיים..כל רטרו יש לנו הזדמנות מופלאה לבקר באזור אחר בו הכל אפשרי.. .