מזל שור

שור היא קונסטלציית הכוכבים הגדולה והמאוכלסת ביותר בזודיאק ובמקביל קונסטלציית שור היא המוזכרת ביותר לאורך ההיסטוריה והמיתולוגיה של המין האנושי.

מזל שור הוא השני בגלגל המזלות והראשון למזלות האדמה. כשנכנס מזל שור, האדמה כבר מכוסה במרבד ירוק של עלווה ראשונית ועוצמת הטבע נכרת בכל מקום. אסטרולוגית, הפריצה של הטלה נראית עלפני השטח באופן מוחלט ומעבר לשלב של הישרדות וה”בקיעה”. אך אליה וקוץ בה, אנו רואים רק את העלים שבקעו מהאדמה אך עדין אין לנו מספיק נתונים להבין איזה צמחים בקעו ולכן יש לחוש ולחוות דרך הגוף , אנרגית השור מביאה אותנו ל”אבוס” תרתי משמע, כדי לחוות ולהתנסות דרך הגוף. למעשה אנו רואים תהליך, בין האנרגיה של הטלה לאנרגיה של השור: אנרגית הטלה היא הפורצת ומבקעת את האדמה בעוד אנרגית השור מייצגת ומקבעת את התוצאה של הפריצה ברמה הראשונית. אנרגית השור מייצגת את “הרווח” אחרי הפעולה הפורצת של הטלה ומכאן עבודת האדמה ההכרחית כדי לאפשר לרווח להתפתח, לגדול ולהתעצם, מילות המפתח כעת הן תחושה וחישה עמם ניתן למדוד ולהעריך את הרווח/התוצאה

סמל המזל: ראש שור וקרניו , הגלופה המייצגת מעגל שלם ומעליו סמל הירח במולדו, ישנם מספר תרגומים לגלופה, הראשון שמש ומעליו נולד הירח, מסמלת תהליך שלם מזמין הכלה מעל ורק אז נעה לאנרגיה הבאה המפצלת ובודקת דואליות (תאומים) תרגום אחר: המעגל מייצג את הכוח רצון של האני השלם ורק עליו נשען הגביע המכיל את השפע, תרגום נוסף מספר על האנרגיה הרוחנית שמעליה הקונטור של מולד הירח: מספר על הפריחה שלך הרוח דרך תהליך בחומר, תרגום אחר גורס שמדובר בסימבוליות של הפטיש והסדן, ותרגום נוסף מספר על סמליות עקרון הרצף של הירח שנולד מתוך העוצמה של לידת השמש (שמש נעלה בטלה וממנו נולד הירח שנעלה בשור) לכן סמל השור מספר על עקרון הרצף דרך היחסים בין אש ואדמה, רוח וחומר כדי לאפשר תהליך רציף של בטחון וצמיחה: שפע התרגומים מציין שפע של התייחסויות למורכבות האנרגיה השוורית.

סימבולית, מזל שור מייצג את השלבים ראשונים של החיים, הטלה הוא התינוק שרק נולד ושור הוא הרגע שאחרי, הרגע בו התינוק מונע מכוח החיים הראשוני ונאחז באדמה בכל הכוח מתוך תחושה ראשונית, אינסטינקטיבית ואימפולסיבית שאם לא האחוז באדמה …אני אמות. ללא בטחון ראשוני של אדמה אין חיים ומשהו בתכנה הראשונית שלנו מתוכנת על חיים או מוות, בשלב זה אין בחירה אלא רק להיאחז ולחיות בכל הכוח כשהפילטר הראשוני הוא החושים והתחושה שמעוררים.

היסטוריה ומיתולוגיה: השור מככב בכל מיתולוגיה והיסטוריה עתיקה, למעשה בזמנים עתיקים שור היווה את החיבור לרוחה של אמא אדמה: מזון, הזנה, חום, ביטחון ועוצמה. אנרגית האדמה וכל מה שסמלה הייתה מתנה לחלוק, להתחלק לנצור, לשמר וליהנות מפירותיה, כוחה ועצמתה.

חשוב לציין , אנו מכנים את השור בלשון זכר, אך מקור השור בתרבויות מטריארכאליות עתיקות, היה כוחה ועוצמתה של הנקבה…במצרים העתיקה אנו מוצאים אזכור בין פרעה לבין העוצמה של השור (מישהו הזכיר את חלום פרעה על שבע הפרות? או “שבע האחיות” בקונסטלציית שור?:) ) דמויות של פרעונים בשושלות הראשוניות ביותר עוטרו בקרני שור או ראשיהם היו ראשי שור, כסמל לעוצמה וכוח של אותו פרעה. משלב מסוים אנו רואים את הפולחנים לשור שהידוע מבניהם הוא השור המקודש : אפיס, אפיס נחשב לגלגול של פט’ה האל הראשון והבורא של היקום, מאוחר יותר אפיס מקושר עם אוזריס שנקראה “השור הטוב”, במקביל , במצרים העתיקה ניתן לראות את הקרניים המחזיקות את השמש על כמה וכמה ראשים של גדולי האלים, למשל הא’טור אלת האהבה, דנדרה אלת הפריון והילדים, השור למעשה סמל את לידת השמש מתוך מחשכי הלילה (חורף) ולכן המיתוסים המיוחסים לשור לא רק נוגעים בעוצמת האדמה אלא בכוח הלידה מחדש שמקושר לשור, פריון, חיים, תשוקה, כוח ועוצמה. כל אביב עם לידת השור נערכו פסטיבלים של שבעה ימים להאיר ולשבח את כוחה של העוצמה השוורית..ולא רק במצרים לאורך הנילוס אל גם בצד השני של הגלובוס שבטים שחיו ליד האמזונס סגדו לטפורה ריואבה, בשומר העתיקה השור המקודש כונה דומוזי, ביוון זאוס מתחפש לשור לבן ותמים כדי לפתות את אירופה היפה אליה הייתה תשוקתו, במיתולוגיה הרומית בכחוס (יש שגורסים שהוא שליט אמיתי של מזל שור)שגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע וכמובן החגיגות והפסטיבלים שנערכו באביב כדי להתחבר לאנרגית השור: בחגיגות אלה הרבו גם לעסוק בפעילות מינית ובאורגיות, ולכן הפך בכחוס לאל הפריון. הריקודים מובילים לאקסטאזה כדי לשחרר את האנרגיה ומקום זה לפי הסיפורים המיתולוגיים הביא את הנשים לכדי איבוד חושים והשתוללות ששיאה היה קריעה לגזרים של שור המסמל את בכחוס ואכילת הבשר חי, ביוון דרך אגב דיוניסוס הוא המקבילה לבכחוס הרומי.

אך המרתקת מכל היא המיתולוגיה של המקורות ..

מקורות: החיפוש אחרי האלוהות בחומר, המוכרת מכל הוא סיפור עגל הזהב, הסיפור החל כבר בגעגוע של בני ישראל לסיר הבשר (שור) והעמיק לכשמשה מתבושש לרדת מהר סיני , העם מבקש מאהרון לצור לו אלוהים “חליפי”או כפי שמוזכר בספר שמות:”עשה לנו אלוהים” העגל היה אמור לסמל באופן פיזי את נוכחותו הבלתי-נראית של אלוהי ישראל. אהרון מנסה לצור סמל מוחשי לנוכחות האלוהות המופשטת “ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו: אלה אלוהיך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים”.העגל היה חיקוי של אלוהות מצרית בדמות שור(אפיס) ויש הגורסים כי המקור הוא עתיק יותר ומקושר למסופוטמיה ומקום הולדתו של אברהם אבינו, בכל מקרה, מעשה העגל מקבל את הקישור לחטא העגל וכל הסמליות שהולכת עם חיפוש אחרי גילום חומרי/פיזי של האנרגיה הרוחנית. משה מנפץ את לוחות הברית, העגל נשרף ונטחן עד דק, אֶפרו פוזר על המים – והעם הושקה במים שנושאים את האנרגיה של החטא… ועימה תזכורת החטא לעד.

פעם נוספת ששוחזר חטא העגל, כאשר ירבעם בן נבט מרד ברחבעם בן שלמה, המרד גרם לפילוג הממלכה ,ממקום זה למעשה נוצרו שתי מלכויות (יהודה וישראל) . ירבעם חשש שהעלייה לרגל לירושלים תרחיק את העם, לכן הלך למסורת דתית קדומה, שבאמצעותה ניסה לקשור את העם למלכותו, ירבעם הציב עגלי-זהב במקדשים שבבית אל ובדן, וכמו אהרון, גם ירבעם אמר לעם: “הנה אלוהיך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים”.

במקביל לחטא העגל יש את תקון הטהרה שמתחבר ל”פרה אדומה” עפ”י המסורת היהודית סודות רבים קשורים לפרה האדומה, סודות אשר אפילו החכם מכל אדם, שלמה המלך, לא הגיע לשרשם. הדבר הכי נסתר הינו כיצד ייתכן שאותה פרה אדומה גורמת מצד אחד לטמא את הטהורים, ומצד שני לטהר את הטמאים. עפ”י המדרשים מובא שמצוות הפרה האדומה באה לכפר על עבירת עגל הזהב: ומי היא הפרה אדומה? ביהדות – פרה שבה משתמשים על מנת לטהר את האנשים שנטמאו בטומאת מת. לאחר תהליך שכולל, בין היתר, הזנה ממים המכילים מאפר הפרה – הופכים הטמאים לטהורים ולכן היא מהווה מרכיב להקמת בית המקדש (לעניות דעתי בעיקר ברובד המטפורי) חשוב לציין שלא מדובר רק בפולחנים אלא במקור אנרגטי גבוה הנוגע לפרדוקס הגרעיני של הקיום והיקום. וכאן באופן פרדוקסאלי מגיעים לשליטת מזל שור: ונוס, עלפי המקורות שלנו שני שמות לה: איילת השחר ונוגה.. וכל הפרדוקס של חטא העגל ופרה אדומה מתעצם נוכח קליפות נוגה: אותה קליפה המגוננת ומגנה היא אשר חוצצת, קליפת נוגה היא הקליפה הרביעית (פרללית לפרשץ פרה אדומה המהווה אחת מארבע פרשיות) שלושת הקליפות הראשונות מבטאות את הסתאבות המעשים והרביעית, קליפת נוגה היא הלשון המאזנים בין לבין: קליפת “נוגה” מתארת את החושניות האנושית, את היחס לגוף ולהנאותיו (שור:במיוחד בזמן עבר עם כל החגיגות ופולחנים הקושרים לזמן זה). חושניות זאת יכולה להיהפך לטוב ולרע כשקליפת נוגה היא כמו לשון המשקל, שנוטה בהכרעה פעמים לכאן ופעמים לכאן.

שליטת המזל: ונוס. ונוס היא אפרודיטה, אשתר, איזיס או נינטו, או…שמות רבים נקראה לאורך ההיסטוריה וכתרים רבים נקשרו לה. שמות שונים וכתרים שונים אך מהות זהה, ונוס מייצגת את התכנה הפנימית האישית ביותר לחוויה וההוויה שאנו מכנים אהבה

באסטרולוגיה גרם שמימי הוא סמל, סמל שנושא ואוגר בתוכו תמצית של עולם שלם, מלא ומושלם: ונוס מייצגת את הצורך באהבה, חום, עונג ומרחב בטוח. ונוס היא החמרה והתכנה ומערכת ההפעלה למה זה אהבה: מה הרצון שמזין אותה, מה הצרכים שמתדלקים אותה, מאיזה חומרים מורכבת, לאיזה חומרים ממכרת, שולטת, מתנה, איזה פחדים ניזונה ומזינה ומה הרעב עליו נבנית, במקביל מה הכאב שנוגע לאהבה, מהי שפת הגוף והחושים ומהם הגבולות והמגבלות שמתחברות למהות האהבה, ואם נחזור כמה שורות אחורה נזהה את קליפות נוגה, נזהה את המיתוסים של השור ותוספת קטנה ממצרים סמל האנך..סמל החיים מצטרף לנוסחה השוורית.

אסטרונומית ונוס ממוקמת בין השמש והכדור, לכן בראייה סימבולית ונוס מהווה “גשר” בין השמש לכדור. כיוון שהשמש מקור החיים על הכדור העוצמה של ה”גשר” היא מקור החיים על האדמה, ככל שיש לנו גשר נקי יותר או בהיפוך אותיות, רגש..כך נוכל לחיות חיים בריאים יותר, פוריים ומפרים.

מיתולוגית כולנו שמענו את הסיפור המיתולוגי ממנו נולד המיתוס של ונוס, מה שמעניין זה שכולנו זוכרים את החלק האחרון במיתוס איך ונוס היפהפייה עלתה מקצף הגלים כולה זוהרת ומאירה, ומכאן עולה השאלה מדוע לא זוכרים את החלק הראשון של האגדה? החלק הראשון מתייחס לסיפור הרקע ולחומרי הגלם מהם נוצרה ונוס : סטורן קושר קשר נגד אוראנוס, אורב ומשליך מלכודת לאוראנוס כדי לסרסו, בסופו של סיפור סטורן כורת את אבר המין של אוראנוס וזורק אותו למים, באותו מקום נוצר קצף ממנו עולה ונוס וכאן מתחילים שירי ההלל ליופייה של ונוס העולה מקצף הגלים. מקור הולדתה של ונוס בסירוס, מתוך הסירוס אנו צובעים בצבעים בוהקים וזוהרים את ונוס שעולה מקצף הגלים.. האם אנו ערים למקום המסרס? או לאפקט הריצוי החזק שהולך עם ונוס? כמה אנרגיות ומשאבים משקיעים או מבזבזים במיתוס שבונים מבלי להבין מה הקוד הבסיס של התכנה או במילים אחרות, בשם האהבה קמו המלחמות הגדולות ביותר על הכדור, שאה, קנאה ושאר מרעין בישין..

מעגלי ונוס והקשר להתפתחות האדם: מעגל ונוס הראשון הוא בן תשעה חודשים ובדרך כלל מתקשר שלב זה ל”חרדת הנטישה” . ונוס מאפשרת לנו לזהות את מהות החיבור הבסיסי, החושי והחושני ביותר לדמות האם המעניקה (מזון , חום, בטחון, רגשות ואהבה.. ) מקום זה מהווה בסיס להבנת מי אני, בגיל תשעה חודשים שונוס מסיימת מעגל ראשוני התינוק לומד לזהות את הנפרדות בינו לבין דמות האם ומשם למעשה נוצר הרעב למשהו/מישהו שישלים.. במבחן המציאות, כל דמות זרה מעוררת חרדה, בין אם אמיתית או בין אם היא במראה, זמן זה התינוק מגלה שמה שכואב לאמא לא כואב לו ומנסה ומתנסה ולא רק עם דמות האם אלא כל מי שקרוב אליו, בנוסף ניתן לזהות בגיל זה את הזרעים הראשונים של ה”רכושנות”: חפצים מקבלים את הכוח העוצמה (שור ומשאבים) שמיכה שבלעדיה אין ביטחון, או בובה או כל חפץ שמספק חום ובטחון בנוכחותו. חשוב לציין שגיל זה יוצר את בגיל זה נוצר הדפוס הראשוני לביטחון הילד ומכאן ממשיכים ומשחזרים את החוויות בכל חזרה של ונוס.

הקודים הרגשיים המודפסים בגיל צעיר וככל שהילד מתפתח ומתבגר הוא מתנסה ואוגר חוויות שמעצימות את הדפוס הראשוני, ההתבגרות, החינוך, התרבות יוצרים סיפור שהולך עם ונוס (שליטת מזל מאזנים) מערכת ההפעלה ניזונה מחוקי המשחק: מלחמה ואהבה, ונוס בנוסף להיותה המייצגת של העולם החושי, הערכי והביטחון הבסיסי שלנו, ונוס גם “אחראית” על הדרך בה אנו מבטאים את עצמנו במערכות יחסים, מה אנו ממגנטים, מה הקוד ה”תרבותי” שאנו נושאים בתוכנו בכל הנוגע למערכות יחסים בכלל וזוגיות בפרט, בשם האהבה- נלחמים, נאבקים, יוצרים סרטים, נכנסים למשחקי שליטה, התניה ומניפולציה שבינם לבין אהבה אין דבר.

המסלול של ונוס סביב השמש נראה כמו 8, “אין סוף” כשונוס המתחילה את המעגל ומקדימה לשמש נקראת עלפי המקורות שלנו: איילת השחר וונוס המסיימת את המעגל ועוקבת אחרי השמש נקראת עלפי המקורות שלנו: נוגה

אזוטרית: ה”ורד” או ה”שושנה הגדולה” הוא המחומש הענק הם הקידוד של חמישה מעגלים של ונוס המייצגים את חמשת החושים והאפשרות להעצים ולעלות לתדר חדש , “העלאת הניצוץ” בכל מחומש חדש.

כתבה: מלי ברזילי, © כל הזכויות שמורות