אסטרוקואוצ’ינג – שיחות עם כוכבים – דמות הלוחם

הדמות הראשונה שאנו פוגשים בתהליך העבודה עם הדמויות: היא דמות הלוחם, בכל תהליך של קואוצ’ינג שואלים אותנו מה אנו רוצים? לא תמיד נדע, שכן ההיסטוריה, האנשים וההתנסויות של החיים מביאים אותנו למקום בו הרצון מתערבב עם כל כך הרבה מרכיבים למרק לא מזוהה. אנו מדקלמים אוטומטית מה אני רוצה מבלי לבדוק באמת אם זה הרצון האמתי או לחלופין מה זה בכלל רצון?

דמות הלוחם מייצגת רצון לחיות ולהתפתח, אלא שדמות זאת נולדת מתוך דמות פרימיטיבית יותר, דמות הצייד. הצייד הוא השורד, הוא חי במעגל שרידה. המעגל של הצייד הנאלץ לצאת לטרוף מוביל אותו בלופ אין סופי עד שהוא מגיע להבנה האינטואיטיבית שיש צורך לשנות, השינוי מוביל לרצון שיכול לחלץ ממעגל של הישרדות.

מי היא דמות הלוחם? דמות הלוחם פוגשת את העולם מרגע הלידה, דמות זאת נולדת מעולם מושלם, מגן עדן בו הכול עובד בשבילה – אוטופיה. הלידה עצמה היא מעבר לפאזה קיומית אחרת בה האדם נאלץ להלחם על חייו, המפגש הראשוני עם החיים נולד עם כאב כך שתמיד תהיה לנו “תאחיזה” בין כאב לבין הרצון לחיות, לכן גם דמות הלוחם מחפשת את החיכוך עם הכאב ולא אחת נופלת למקום זה במשך גלגולים רבים של חיים. דמות הלוחם נולדת מדמות השורד, מעגל שרידה, מעגל של צייד הנאלץ לצאת לטרוף כדי להתקיים ומכאן מתחיל להיבנות הרצון, ואיך זה עובד בפרקטיקה? מארס מהווה חלק מאותו צייד, לוחם ומנהיג פנימי שמוביל אותנו מחלום/חזון לפעולה ויישום.

וכאן חוזרים לאסטרולוגיה בסיסית וביטויה בשיחות בין כוכבים, מארס מייצג את הלוחם שמתפתח מצייד,בכל אחד מכולנו קיים הצייד הקדמון. בתרבויות עתיקות מטריארכליות בהן לכל אנרגיה יש תפקיד, הצייד הוא מקור הכוח לחניכה, מסע הצייד הראשוני היה לצוד את כל רסיסים מזמנים עברו (רסיסי תודעה/נשמה) כדי ליצור ישות שלמה ורק אחרי ניתן לו להיכנס לשבט, למקור הביטחון והעוצמה. לעתים צייד נאלץ לנוע עם הרוח ימים רבים ואף שנים עד שחזר שלם, לעומת זאת, בתרבות הפטריארכלית הצייד הוא זכר שצריך להוכיח את זכרותו, את הזיכרון החייתי הטמון בו כדי ליצור את ערכו ואם לא צד, הרי שעולם השכר והעונש עובד שעות נוספות ומכאן קצרה הדרך לנידוי ולאשמה (הקומפלקס של מארס/סטורן). כיוון שאנו חיים בתרבות שמאות שנים הותנתה והופעלה על ידי קודים פטריארכליים, אנרגיית הצייד לא פשוטה לתפעול ולעבודה כיוון שתמיד נמצא כוח גדול מאוד ומאיים שזורק את הצייד למקום של שפיטה, אשמה וכאב.

מארס מייצג את דמות הצייד בתוכנו, לצייד יש תפקיד, לצאת החוצה במלוא העירות והערנות, עם חושים מחודדים למטרה ברורה, לצוד. מה שהצייד מביא הביתה מאפשר שובע, ביטחון והעצמה ביחס לסוג הצייד שהביא הצייד. אך אליה וקוץ בה, הציד נגמר והצייד צריך לצאת שוב, לעולם הצייד לא יודע עם מה יחזור, לעולם הצייד לא יודע אם יהיה שבע… ממקום זה רובד ההישרדות והפחד עולים ואם הצייד לא הצליח לצוד, הוא יכול בקלות לפול למקום של פחד, תסכול ותחושת קור ודיכאון (זיכרון הכאב של הפריצה הראשונית לעולם)… מיותר לציין ששינוי פאזה מדבר גם על תהליך של הפרדה ומכאן אבל (הכחשה, כעס, זעם, התמקחות, דיכאון…).

אם הצייד לא צד או שהפעולה לא הביאה לסיפוק, מיד יעלה כעס, הכעס יתפתח לזעם ואם אין לגיטימציה במפה לכעס הרי שזה יפנה ויכנס פנימה ויחולל תהליך של הרס פנימי, כאב, דיכאון ובריחה למצב קורבני (הצל של אוטופיה, נפילה לצל של השלב הקודם) או מאבק ומלחמה עקרה (השלכה לצל של המולות). המגמה – מעבר בריא לשלב הבא, משמע סיפוק, רווח ותחושה של בטחון (שור/ונוס).

אם הצייד סיפק את הרעב והרצון לאכול וליהנות ומכאן אט אט הצייד בונה מחסן, טריטוריה ומקור כוח ועוצמה לעתיד (פאזה שוורית). מקום זה יוצר את המרחב הבטוח של הצייד, מקום זה משנה את שמו ללוחם. הלוחם הוא שדרוג של הצייד, הלוחם גם מגן על הטריטוריה, מעצים את הטריטוריה ולאט לאט יכול ליצור אינטראקציות עם לוחמים אחרים כדי להחליף “סחורות”. מקום זה מאפשר בטחון, עוצמה, עונג ושמחה. אך שוב, אליה קוץ בה, כיוון שמדובר בתהליכים דינמיים המשתנים על בסיס יומיומי, הביטחון יכול בקלות להפוך להתניה… למה להכניס מישהו אחר למרחב שלי? למה לחלוק? למה ליצור אינטראקציות כשהכוח בידיים שלי? למה לצאת מהמרחב הבטוח? מקום זה יכול להביא להתקבעות והיתקעות אשר מצמצמות את המחסנים והעוצמה של הלוחם ומכאן קצרה הדרך ליפול חזרה לצלו של הצייד..

אם הלוחם מצליח להגן ולבנות טריטוריה פורה ומפרה תוך אינטראקציות עם לוחמים אחרים או מקורות עוצמה אחרים, הוא עולה לשלב הבא, השלב הבא מופעל ממקום של צורך ולא רק ממקום של רצון ומכאן צריך להתחיל לבדוק את ערך המנייה שלו ואיך להפוך לטקטיקן ומשם להתפתח לאסטרטג. בקצור לצייד הראשוני והתמים יש דרך המסומנת על פי תמרורים ברורים המקודדים על פי הגלגל, וכדי ליצור מסע מרצון ראשוני ובסיסי לשרוד ועד שמגיע למפגש עם הרצון הייעודי ומפגש עם החזון האמתי ולא עם הקליפה ששרתה אותו עד כה.

ואיך זה עובד ברמה אסטרולוגית פרקטית? הנוסחה פשוטה מאוד, בית ראשון, שליט של בית ראשון והדיספוזיטור שלו (רצוי גם דיספוזיטור אחרון כמרכז אנרגיות של המפה כולה) בתוספת הדיירים של בית ראשון ומארס.. כל אלה יחד נותנים לנו תמצית של השלב הראשוני – מי הוא הצייד, הלוחם, הטקטיקן, האסטרטג, המנהיג… מתי/מה/איך התנאים בהם נולד תמצית זו תהווה עבורנו כלים לשחזור אותם תנאים וליצור תהליך של ריפוי כדי להביא את הצייד למקום שונה. למעשה מקום זה מאפשר לנו להגיע לצופן המקודד ולהתחיל לעבוד אתו (במגוון טכניקות ודרכים). דמות זאת מובילה אותנו לדמות הבאה, מה היחסים בניהם? איפה הקונפליקט? מה המאבק? למה? מכאן סט של שאלות שנוצרות מתוך הנוסחאות. אנו ממשיכם לדמות הבאה וממנה לזאת שאחריה, בדרך כל נגלה את התקיעויות וההתקבעויות הגדולות ביותר בשלבים הראשונים שכן הם הראשונים ביותר, טרום זיכרון ונושאים קוד הישרדותי עמוק ביותר, פיצוח קוד זה מאפשר לנוע על הגלגל ולממש את הרצון.

ואיך זה עובד ברמה פרקטית של חווית החיים? הנוסחה פשוטה מאוד… יש לנו שלוש תת דמויות המתארות את הלוחם: הצייד, הלוחם והמנהיג. הצייד מדבר על העבר שלנו, הוא מונע מהלא מודע ועובד על פולס אינסטינקטיבי. הלוחם מדבר על מה קורה כעת ומונע מאנרגיית הצייד (עבר) אל פוטנציאל עתיד, אל מנהיגות. המנהיג מדבר על עתיד, פוטנציאל טהור ואובייקטיבי, המנהיג מונע מכוח מודעות ורצון גבוה.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן